עוד לא שקע עשן רימוני ההלם בהתנגשויות האלימות בין תומכי למתנגדי המשטר האריתראי בדרום תל-אביב בשבת ופוליטיקאים מצאו את האשם בהן - בג"ץ. התגובה הפבלובית הזו מאפיינת לאחרונה כמעט כל משבר שמתרגש על ראשנו. טבח מתמשך בחברה הערבית? מערכת המשפט אשמה; טרור משתולל ביהודה ושומרון ובתוך ישראל? בג"ץ שמונע הריסת בתי מחבלים (והוא לא) אשם; אפס משילות בנגב? בג"ץ אשם; פרוטקשן משתולל בכל הארץ? אתם כבר יודעים מי אשם. אבל, משלים אותנו דוברי הממשלה, הגאולה מעבר לפינה. אם רק תעבור הרפורמה המשפטית הכל יהיה נפלא כאן. ספויילר: גם אם המהפכה המשפטית הרעה תעבור במלואה, אף אחת מבעיות היסוד הללו לא תיפתרנה. אבל בינתיים היא רק משמשת מסך עשן כדי להסתיר כישלון מתמשך בטיפול באתגרים בכמעט כל היבט של חיינו. מדינת ישראל מתמודדת עם שורה של אתגרים פנימיים שמלווים אותנו כבר שנים. חלקם פצעים מדממים, פשוטו כמשמעו, בבשרה. האחריות לפתרונם, באופן מעמיק ויסודי הינו על הממשלה. במסגרת האיזונים והבלמים הקיימים בשיטת הממשל בישראל הממשלה לא יכולה לעשות ככל העולה על רוחה. עוד באותו נושא: בארה"ב בטוחים יותר ביכולת של ישראל לנצח לחבק את אחינו החרדים ולהראות להם את הדרך מדירים את רוב הישראלים מיום ירושלים תפסיקו לחלל שם שמים בבחירות לרבנות הראשית גם כשהיא מבקשת להוציא לפועל מדיניות ולקדם פתרונות בסוגיות אקוטיות שיש להן לעתים קרובות גם השלכות על חיי אדם, לא כל פתרון ולא כל אמצעי ניתן להפעלה. מדינה בה אין רסן על פעילות הממשלה היא דיקטטורה, בפועל או בפוטנציה. תכליתו של החוק, היעוץ המשפטי ובית המשפט להיות שומר הסף שמונע את גלישתנו להפעלת כוח וסמכויות שהיא חסרת רסן. המגבלות והכבלים שאיזונים הללו מניחים על ידי הממשלה, בעלי משקל, אבל ביחס לסמכויותיה הם עדיין שוליים. בכל אחד מהאתגרים שמניתי בפתיח וברבים אחרים, הממשלה יכולה לעצב ולהוציא לפועל מדיניות, שיכולה להתמודד עם האתגר ולשפר את המציאות ללא הכר. בידי הממשלה עוצמה רבה, משאבים, סמכויות ויכולת אכיפה. מה שמונע ממנה לטפל במשברים הללו, בהרבה מהמקרים, הוא חוסר רצון מספק לקבל החלטות ואמץ מדיניות מתאימה, וחוסר יכולת למשול ולבצע אותה. אמחיש בכמה דוגמאות. המסתננים: בג"ץ אכן התערב לאורך השנים במדיניות הממשלתית בנושא המסתננים, ופסל חוקים שבעיניו הפגעו יתר על המידה בחופש התנועה - במקרה של מתקני "השהיה" ובזכות הקניינית שלהם במקרה של הטלת סנקציות כלכליות על שהייתם כאן. ועם זאת, בידי הממשלה נותרו כלים רבים כדי להתמודד עם האתגר ולהביא לעזיבתם את ישראל. ההסכם עם האו"ם שנתניהו עצמו הגיע אליו - ואז חזר בו, הוא דוגמא אחת. אבל לאורך הדרך היו עוד הזדמנויות דומות או אחרות. אלא שהממשלה פשוט לא עשתה די כדי לנצל אותן ולקדמן. אבל כשהפיצוץ הגיע, אף גורם ממשלתי לא לקח שמץ של אחריות, וכולם כמקהלה, הפנו אצבע מאשימה לבג"ץ. הלאה. המערב הפרוע בנגב: הנגב מתנהל כבר שנים כארץ ללא חוק. האלימות ועבירות הרכוש הם שגרת חיים. הפזורה הבדווית תופסת שטחים בקצב גדל והולך והבניה הלא חוקית מגיעה למספרים מבהילים. לפי ההערכות כ-86 אלף מבנים "משמעותיים" נבנו בנגב שלא כחוק (נכון -2021). גם במקרה הזה היו פה ושם פסיקות משפטיות שהגבילו פעילות אכיפה, אבל הם שוליות לחלוטין לעומת היקף אי המשילות, והצעדים שהממשלה יכולה לעשות, אם רק תתווה מדיניות ותיישם אותה, כדי לשפר את המצב. גם כאן האשמת "המשפטנים" ובית המשפט היא מסך עשן. הלאה. הריסת בתי מחבלים: הטרור בתוך תחומי הקו הירוק וביהודה ושומרון משתולל. מאז תחילת השנה רצחו טרוריסטים 35 ישראלים. זו השנה הרצחנית ביותר מאז הימים המדממים של האינתיפאדה השניה. בידי הממשלה ומערכת הביטחון ארסנל של כלים שניתן להפעיל במאבק בטרור. אבל לאחר פיגועים, כמעט כענין של שגרה, מושמעת גם ביקורת על מערכת המשפט ובג"ץ, על שאינם מאפשרים לממשלה להאבק בטרור, למשל כי הם מגבילים הריסת בתי מחבלים. עוד מסך עשן. ואפשר למנות סוגיות רבות ושונות בהן האצבע המאשימה מופנית כלפי מערכת המשפט. עם צאת השבת האלימה בתל-אביב, פרסם שר המשפטים לוין הודעה לפיה "אם למישהו היה ספק למה הרפורמה כל כך חשובה... הוא קיבל היום תשובה מוחצת לכך". גם אם נחוצה רפורמה משפטית, ובעיני רפורמה כמו זו שמוצעת היא מסוכנת, היא לא מהווה תרופת קסמים לכל אתגריה של החברה הישראלית. תומכי הרפורמה מציירים תמונה לפיה יהיה פער עצום ביכולות הממשלה אם רק תעבור הרפורמה. המציאות רחוקה מזה מאוד. גם היום הממשלה יכולה לעשות פעולות רבות בכל תחום כדי להתמודד עם האתגרים שלפתחנו. הרפורמה והאשמת בג"ץ ומערכת המשפט הן רק מסך עשן שמאפשר למי שאחראי להפוך את החיים בישראל לטובים יותר, להסתתר מפני משא האחריות, ולאפשר לעצמו "הנחה" עד ליום העמום בו תתוקן מערכת המשפט לשביעות רצונות. ד"ר שוקי פרידמן הוא סגן נשיא המכון למדיניות העם היהודי ומרצה למשפטים במרכז האקדמי 'פרס'
