שומעים אנו חדשות לבקרים על שינויים / ויתורים / ריכוכים ברפורמה המשפטית. על חשיבותה של הרפורמה המשפטית לא נכתוב כעת. כבר נכתבו עליה הרבה דברים, ונאמרו אודותיה נאומים רבים. תקוותי, שמתנגדי הרפורמה ישכילו להבין, שאם הם באמת רוצים דמוקרטיה, אם באמת הם רוצים שלא תהיה כאן דיקטטורה של אף אחד – גם לא דיקטטורת בג"ץ, חייבים לערוך שינויים במערכת המשפט. הנקודה המרכזית שטרם נתקבלו בה החלטות, היא שינוי הועדה לבחירת שופטים. הכל רואים בה את הנקודה המרכזית. מתנגדי הרפורמה טוענים, שאם לממשלה יהיה רוב בוועדה, אזי היא "תשלוט" במידת מה על מערכת המשפט, ולא יהיה גורם מאזן לממשלה. במצב כזה, היא תוכל לעשות ככל העולה על רוחה (למשל גירוש אלפי יהודים או ערבים מביתם...). ואילו תומכי הרפורמה מבינים, שאם לא נתקן את זה, הרי ששאר התיקונים כעשן יכלו. כל חוק אחר שיעבור בכנסת, בג"ץ ידון בו, וכל מה שיעשה, בג"ץ ימציא "עילה" חדשה להתערב בו. ומאחר וישנה הטיה ברורה שמאלה בבג"ץ, ממילא אין סיכוי לצדק. גם הטענה שאסור להגדיר בחוק את סמכויות בג"ץ, שמא תקום ממשלת שמאל, וצריך את בג"ץ כדי שיאזן אותה וימנע ממנה לנהוג בעריצות, תלויה בזהותם של שופטי בג"ץ. במצב הנתון, בו רוב שופטי בג"ץ והיועצים המשפטיים נוטים שמאלה, כמעט ואינם מטילים שום הגבלה על ממשלת שמאל. רק את צעדיה של ממשלת הימין הם מצירים ללא הרף. לכן חשוב ששופטי בג"ץ ייצגו באופן הוגן את כל הדעות בחברה הישראלית. כך המשפט יהיה יותר הוגן, והגבלות בג"ץ את החלטות הממשלה יהיו מאוזנים יותר. אציע רעיון שכל מי שבאמת רוצה דמוקרטיה, צריך לקבל אותו בשתי ידיים : הכנסת תבחר את השופטים. לא "ועדה למינוי שופטים" כאשר יש מאבקים מי יהיה חבר בה, אלא נציגי העם יבחרו את השופטים, באופן שהתוצאה תוכל לייצג את כולם, כפי חלקם באוכלוסיה. מייד יטענו מתנגדי הרפורמה: מי ערב לנו שרוב הכנסת לא תשתלט על הבחירה, ובחסות הרוב תמנה יותר שופטים מיחסה באוכלוסיה? עוד באותו נושא: וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ שלושה שופרות אם זה היה הבן שלך? "לחבר את הישיבות למאבק על הארץ" התשובה פשוטה: כל ח"כ יצביע עבור מעט שופטים, ואז לכולם יהיה יצוג. דרך משל: יש היום חמישה עשר שופטים בבית המשפט העליון, אפשר לקבוע שכל ח"כ יצביע עבור חמישה מועמדים ואולי אפילו רק עבור שלושה. באופן כזה, כל גוון מספיק גדול ומשמעותי באוכלוסיה יוכל לקבל יצוג. כל קבוצת חברי כנסת תוכל להתאגד, להתחבר לחברי כנסת נוספים, ובהסכמות ביניהם שאינם תלויים באחרים, יקבלו את חלקם. באופן כזה, גם המפלגות הגדולות יקבלו כפי יחסם, גם המפלגות הקטנות יקבלו כפי כחם, וגם לאופוזיציה תהיה נציגות ראויה. השופטים ישקפו את רצון נציגי העם ואת העמדות הרווחות בציבור. זהו צעד דמוקרטי בסיסי, שהכל יכולים לחיות איתו בשלום. צעד נוסף שראוי לדון בו, הוא לנהוג בשופטים כפי המנהג הדמוקרטי המקובל בכל רשויות השלטון של מדינת ישראל, ולקצוב את כהונת השופטים לקדנציה בת כמה שנים. כמובן, כל אחד מהשופטים יוכל להגיש את מועמדותו לכהונה נוספת. הבסיס של הדמוקרטיה זה בחירות מידי תקופת מה. מצב בו אדם נבחר לתפקיד, והוא נשאר בו עד צאתו לפנסיה, אינו דמוקרטי. בחירות לקדנציה קיימות בכל התפקידים השלטוניים: חברי כנסת, שרים, ראשי ממשלה, ראשי עיריות ומועצות, וכן כולם. אם אלו הצועקים "דמוקרטיה" באמת מתכוונים למה שהם אומרים, מן הראוי שהם עצמם ידרשו זאת כצעד בסיסי לקידום דמוקרטיה בבית המשפט.
