אחיי למחנה. הבעיה היא לא נתניהו, הבעיה היא אנחנו. תקראו לי ביביסט, תקראו לי תמים. אבל בסופו של דבר נכשלנו. ואני אומר את זה קודם כל לעצמי. לא הבנו את הכוחות האדירים שבצד השני. לא הבנו עד כמה רחוק יסכימו ללכת במחאת השמאל כדי לנגח את הממשלה, כולל אלימות, סרבנות, פילוג העם, BDS ועוד. היינו תמימים. הלכנו למהלך שהיה מלכתחילה בהסכמה רחבה מאד, אבל לא ניהלנו אותו נכון מול הכוחות המטורללים שהופעלו בצד השני. הפקרנו את שר המשפטים היקר יריב לוין ואת שמחה רוטמן לבד בצריח. נתנו להם להילחם בלי לגבות אותם במהלך ציבורי רחב ובלי שנהיה שם בשבילם. כך אני מרגיש. הם נלחמו, אבל גילו שאין קמפיין תמיכה ציבורי, הסברה, מערך מסודר שיקדם את המהלך. אף מהלך ציבורי, בטח לא בסדר גודל כזה, לא יכול להתקדם בלי קמפיין ותמיכת ההמונים. לא הבנו שאנחנו חייבים לגייס עשרות מיליוני שקלים ולהסביר לעולם כולו מה קורה כעת בישראל ובמקום זה נתנו לראשי "המחאה" להשמיץ את הממשלה בעולם משל היו האחרונים שבשונאי הציונות. עוד באותו נושא: זו מלחמת קיום, אין ניצחון בלי שליטה בעזה ברל'ה קרומבי: "אסור היה לפוצץ את העסקה" אין סליחה ומחילה על מרד "אחים לנשק" ברל'ה קרומבי מול העיתונאי חיים לוינסון לא עזבנו הכל ועסקנו רק בקמפיין תמיכה והסברה של הרפורמה כפי שהיה ראוי כדי להפיג את הפחדים והחששות בציבור הישראלי המבועת שהפסיד פה בחירות וראה את ממשלת הסיוטים הגדולה שלו עולה לשלטון. לא הבנו את גודל השעה. לכן כעת אין טעם לבוא בטענות לאיש. גם לא לראש הממשלה שפועל מכובד האחריות. מה שנשאר כעת הוא להבהיר לבג"צ שהתיקון בא יבוא ושלא ניתן לו לרמוס אותנו. ולגבי המהלך הפוליטי עוד נכונו לנו ימים יפים יותר. הרפורמה תקודם במהלך הקדנציה, לא כפי שרצינו ולא כפי שתוכנן מראש. אבל התיקון יבוא. פשוט נצטרך יותר אורך רוח וסבלנות - ובעיקר להבין שלנו ציבור המחנה הלאומי יש אחריות כדי שזה יצליח לא פחות מהממשלה. נפגש מחר בערב (חמישי) בשעה 18:00 בכיכר מול בית המשפט העליון. נגיד לו את דברנו בקול ברור וצלול. נעמוד זקופים ואיתנים, ונדע שסוף התיקון לבוא.
