בשבוע שעבר יצאתי בהזמנת גורמים בכירים מאיחוד האמירויות לסדרת פגישות בממלכה. האמירתים ביקשו לקיים את המפגש מתוך רצון לבחון את מסלולם של הסכמי אברהם, שנולדו במאמץ גדול ומתוך כנות רבה - לאור ההתפתחויות הפוליטיות בישראל. הגעתי מתוך רצון אמיתי להכיר אותם ולהבין את מקור עוצמתו של עם שהצליח בזמן קצר ביותר להקים ממלכה מעוררת השראה. היה ברור לי שתופעה כזו אינה אפשרית בלא בסיס ערכי עמוק. אין אפשרות להביא מיליוני בני אדם לאחדות מטרה, אם הלב לא מחובר אליה. אם מה שמציעים הוא רק רווחה כלכלית בלא בסיס ערכי עמוק. מרתק לראות כיצד השייח זאיד בן סולטאן, מי שהחל את חייו באוהל פשוט, ללא מים זורמים ובטח בלא חיבור לחשמל - הצליח להקים מדינה המשלבת חזון ערכי ופרקטיקה, שמייצרים שגשוג ושלווה. הופתעתי מן הכבוד האמיתי שהם רוחשים ליהדות. מההבנה שהמורשת היהודית היא גם מורשתם. זה לא מה שהכרנו ממערכות היחסים ההיסטוריות שלנו עם העולם הערבי בדור האחרון. יש כאן מנגינה אחרת לגמרי. הסכמי 'אברהם' מייצרים תשתית מורשתית עצומה. אבינו הראשון אברהם, הוא גם אביהם והוא ההוכחה הממשית, לפסוק בתורה הקובע שאברהם אבינו יהיה מקור ברכה לעמים כולם. כשמתבוננים בכך לעומק מבינים כמה גדול הפוטנציאל, להקמת יחסים בריאים בין העמים. השר הרב עמיחי אליהו באיחוד האמירויות צילום: יחצ יצאתי חמוש בתובנות חשובות מן המפגשים הללו. פגשתי תרבות שמבוססת על עולם ערכי שמתחיל בזהות שהם נושאים אותה בגאון, זהות ערבית שאינה בדלנית או מתנשאת, אלא כזו המבקשת הרמוניה עם זהויות אחרות, בהבנה שבורא עולם עשה אותנו שונים וכך זה אמור להיות. אחת הנקודות המעניינות היא, שאם בדרך כלל היתה מחשבה שככל שאדם יותר נאמן למסורת שלו, הוא יותר תקוע בעבר, באים האמירויות ומלמדים שיעור הפוך – השאיפה למצוינות והנאמנות למורשת, הולכים יחד. זה ניכר מכל פינה בממלכה הזו וזה בהחלט מעורר השראה. לצערנו לא חסרות דוגמאות של מנהיגים אחרים, שלקחו את העושר הלאומי לטובתם והפכו את עמיהם לאסירים. כאן, לעומת זאת, מצאנו מנהיגות שאכן נהנית מעושר רב, אבל חזונה ושליחותה היא להביא ברכה לעמים כולם. לשנות את מהלכה של ההיסטוריה ולהביא את העמים לתרבות של אחוה. באחת השיחות אמר לי המארח "הסכמי אוסלו שעשיתם ניסו להתעלם מן הזהות העמוקה של הצדדים ולהקים שלום על בסיס של הבטחות חומריות ואני אומר לך", הוא אמר בביטחון "שמי שחשב על כך לא מבין בכלל את השפה של המזרח התיכון" הורגלנו במשך השנים לחשוב במושגים של אינטרסים הדדיים. ניתן להם מים ובתמורה נקבל הסכם. ניתן להם את סיני ובתמורה נקבל חוזה שלום. בסופו של יום השלום במזרח התיכון לא יגיע יצמח על בסיס רדוד ולא יבוא ממסיבות קוקטיל. השר הרב עמיחי אליהו צילום: יחצ הדיפלומטיה הרגילה בנויה על בנית קשרים סביב אינטרסים משותפים. לצידה צריכה להיות דיפלומטיה עמוקה, כזו המבוססת על זהות ואמונה. המורשת היהודית העתיקה מתקבלת בכבוד רב וברצון טוב. קיימת הבנה שבכוחה לתת השראה למנהיגים ולעמים בעולם כפי שהדגים לי אחד מהמארחים "הרי משה היה כבד פה. אדם שאין לו יכולת דיבור טובה והרי הוא הדגם למנהיגות שאנחנו מבקשים – מי שהתוכן שלו חשוב יותר מדרך ההצגה שלו. יותר מדי הלכנו אחר אנשים שיודעים לקרוא טקסטים יפים ולדבר באופן נאה – פחות מדי הלכנו אחר אלו שמציגים רעיונות נכונים שאותם הם מייצגים בחייהם האמיתיים". מדינת ישראל צריכה להעמיק את הקשרים עם מדינות "הסכמי אברהם", על בסיס הבנה הדדית בין תושבי המדינות עצמם; "אנשים אל אנשים". ולא להישען רק על כוחם של מנהיגים פוליטיים המדברים זה עם זה. ערכים משותפים יבנו הבנה ויחסים עמוקים יותר, ויאפשרו לנו לעבוד באמת במטרה משותפת.
