מתעכבת עוד רגע על ההופעה של ישי ריבו ב"מדיסון סקוור גארדן" השבוע, בגלל עוד שתי תגובות שקיבלתי. זה היה הרבה יותר מעוד ערב מוזיקלי. איש חינוך אמריקאי אחד אמר לי שלא היו לו בגילו דמויות כאלה להערצה. ישי ריבו אינו רב, הוא כוכב. הנוער נושא אליו עיניים כמודל חיובי, שמשלב קודש וחול, ומוכיח שזה לא רק אפשרי, זה הכי מצליח שיש. אתה לא צריך לוותר על המסורת והזהות בדרך לצמרת, להיפך. זה חידוש. אבל את החידוש הגדול, את שינוי הכיוון ההיסטורי, הגדיר ניצול שואה קשיש, שהיה שם בקהל עם נכדיו. "אני גדלתי על יהודים נרדפים, מתים, עצובים. לא האמנתי שאראה אי פעם בחיים שלי 14 אלף יהודים שמחים ביחד, רוקדים ביחד!", אמר בהתרגשות. עוד באותו נושא: סיון רהב מאיר עוזבת את חדשות 12 מדריך הפרשה לשנת הלימודים החדשה פרעות תרפ"ט - השנה התאריך חשוב במיוחד נחמה, תפילה, זיכרון - מהפרשה לחיים הסיפור שלנו שינה כיוון, מיגון לשמחה, מהגולה לארץ ישראל (והנה הגולה צריכה זמר ישראלי בעברית כדי להתרגש ככה). השואה היא כבר לא מוקד הזהות של הצעירים האמריקאים, אלא "סיבת הסיבות, עילת העילות". יהדות חיה. זו הכותרת.
