אפתח בתשובה – כן! ובלבד שהשופטים מתנהלים אף הם בכבוד, כזה המתחייב ממעמדם הרם. במקום בו השופטים נוהגים זלזול באלה הבאים לפתחם על מנת לקבל דין צדק, התוצאה הבלתי נמנעת ( שאינה רצויה ואף מאד מעציבה) היא אובדן אמון בשופטים וממילא אי כיבודם.

כל שנותר הוא לבחון באלו שופטים עסקינן כאן בארץ הקודש, האם מהסוג הראשון אותו יש לכבד או שמא מזה השני אותו אין לכבד כלל. דע עקא שפוליטיקאים, כמעט מכל המחנות ללא יוצא מן הכלל (ואף ממחננו הקדוש) מקפידים הקפדה יתירה לשלם מס שפתיים כזה למולך (התקשורת, השופטים, מערכת המשפט והאליטות), ולהצהיר בכל הזדמנות ומעל כל במה כי הם רוחשים כבוד רב לבית המשפט וממילא יכבדו כל החלטה וכל פסק דין.

אלא שאנשי אמת אנחנו ומנקודת מבט כזו נדון בשאלה לגופה תוך בחינת המציאות, בלא כל התחשבות בדעת החונטה השלטת כאן וכללי התקינות הפוליטית אותן היא מכתיבה בכוחנות ובאלימות השמורים רק לה ולשכמותיה.

על פי חוק יסוד השפיטה מי שנתמנה שופט יצהיר הצהרת אמונים לפני נשיא המדינה; ואלה דברי ההצהרה: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים". . באותו החוק ממש נקבע גם ש"בית המשפט העליון ישב גם כבית משפט גבוה לצדק; בשבתו כאמור ידון בעניינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק" .

בחינת ההחלטות של בית המשפט העליון מזה שנות דור מלמדת על כך שהשופטים אינם מקפידים לשמור אמונים למדינת ישראל, אינם נשמעים לחוקיה ובמקרים רבים מאד אינם עושים משפט צדק. הדוגמאות רבות מספור ולפיכך אביא רק כמה שהן באמת ובתמים קצהו של קרחון.

בהצהרת העצמאות נקבע: "בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי." בהמשך מפורט הקשר של העם היהודי לארצו ואף חזונם של נביאי ישראל. האם בית המשפט שומר אמונים לכל אלה ?

על מזבח האוניברסליות והשוויון מקפיד בית המשפט מאד על שמירת "זכויות" של האויב הערבי, לא פעם על חשבון האינטרס היהודי והלאומי. כך בעת שהוא אוסר על "נוהל שכן" שנועד להציל חיי חיילינו, כך כאשר הוא מונע בפועל הריסת בתי רוצחים ערביים מיד עם התרחש פיגוע, כך כאשר הוא מתנכל למתיישבים יהודים ומעדיף לא פעם "זכויות" מפוקפקות של האויב הערבי וכך כאשר הוא מתנכל לכל ענין יהודי ומעדיף גישה רפורמית, פוסט ציונית ולעתים אנטי יהודית בפסיקותיו.

האם בית המשפט עושה משפט צדק? אולי צדק של סדום אבל בוודאי לא צדק לאומי, יהודי וציוני. כמה מקרים להמחשת העניין:

לפני כשלושים שנה ביקש יצחק רבין לגרש מארצנו כארבע מאות מחבלים. אלה עתרו לבג"צ ובפיהם טענות בדבר היותם דור שלישי בארץ, בדבר היות פרנסתם ומשפחותיהם כאן, בדבר הקשר שלהם אל האדמה, בגלל זיקתם העמוקה למקום ועוד טענות ממין זה. בג"צ קיבל את הטענות ולא אפשר לגרשם. בחלוף כעשר שנים הגה שרון את הגירוש והחורבן מחבלי ארץ בגוש קטיף ובשומרון. בצר להם פנו המגורשים לבג"צ ובעתירתם הסתמכו בין היתר על פסק הדין ההוא בעניין גירוש המחבלים תוך פירוט העובדה שהם דור שלישי במקום, שמתיהם קבורים במקום, שפרנסתם ומפעל חייהם במקום, שמשפחותיהם וקהילותיהם במקום ושזיקתם העמוקה מאד, גם בשל טרור ערבי שהפיל בהם חללים רבים וגם בשל דבקותם במולדת – עמוקה ושורשית. בית המשפט דחה את העתירה ואת הניסיון להסתמך על פסק הדין בעניין גירוש המחבלים בקבעו כי כאן (הגירוש) הוא "לתכלית ראויה" !!!!!

ארגוני שמאל הגישו לבג"צ עתירה בה בקשו להחריב בתים בשכונת נתיב האבות שבישוב אלעזר. בחינה מדוקדקת של פרטי העתירה לימדה על כך שבכמה בתים יש חריגה מינורית וזניחה בבנייה באופן שזו החריגה נמצאת על שטח לגביו נטען כי הוא בבעלות ערבית. אמחיש את העניין – בית ששטחו מאה וארבעים מ"ר וממנו נמצאו שלושה מ"ר חריגה. בית המשפט הכריע – כל הבתים ייהרסו עד היסוד. לא פשרה, לא פיצוי (אפילו מוגדל) לעותרים, לא מתן קרקע חלופית, לא כלום. ה"שופטים" החליטו כך בלי להניד עפעף, ללא היסוס ובלי למצמץ כאשר היד הערלה שחתמה על פסק הדין הזה הייתה מחוברת לגוף ובו לב של אבן , לב המתנכר לאחים יהודים ורוצה במפלתם.

בפרשת דומא הגישו פרקליטיו של עמירם בן אוליאל ערעור על הרשעתו כשבבסיס הערעור הטענה כי לא ניתן להרשיע אדם ברצח בהעדר כל ראיה ובהיות ה"ראיה" היחידה בתיק הודאת נאשם שהוצאה ממנו בעינויים. בשרירות לב מדהימה, תוך התעלמות מהדין בארץ ובעולם, תוך התעלמות מכבוד האדם וחירותו, תוך הפגנת בוז מול באדישות לגורלו של יהודי חף מפשע ותוך הכשרה בדיעבד של העינויים הלא חוקיים ו"ההודאה" שאינה אמת – נדחה הערעור ויהודי חף מכל פשע נמק בכלא.

משפט סדום כבר אמרנו.....

אתקדם, וכאן אסיים, באקטואליה. עם היוודע תכניתו של השר לוין להנהיג רפורמה משפטית החלה סערה רבתי שכללה הפגנות, שיבוש החיים במרחב הציבורי ותופעות נוספות, חלקן חמורות מאין כמותן. מערכת המשפט כולה התייצבה כאיש אחד לצד המתנגדים לרפורמה, זה למרות שבהיותם טבולים עד צוואר בניגוד עניינים חמור אסור היה להם להביע דעה בעניין.

הגדילה לעשות אסתר חיות , לא "כבוד השופטת חיות" אלא אסתר חיות. זו שעומדת בראש הפירמידה של חונטת המשפט, זו המועלת היום בתפקידה, זו המפרה כל נורמה משפטית , זו המתנהלת כפוליטיקאית מיליטנטית תוך התעלמות מחובותיה כשופטת ותוך רמיסת כל כללי האתיקה המתחייבים מכל שופט בכלל וממנה כנשיאת העליון בפרט.

בכנס השנתי של העמותה למשפט ציבורי שנערך בחיפה בתחילת שנה זו תקפה חיות בשצף קצף ובביטויים קשים את הממשלה, את ראש הממשלה ואת הרפורמה המשפטית המוצעת ובנאום ארוך שרטטה באופן חסר תקדים את מורת רוחה לנוכח התוכנית שמציע השר לוין.

בין היתר אמרה חיות את הדברים הבאים:

"למרבה הציניות הוגי התכנית מכנים אותה תכנית לתיקון מערכת המשפט. ואני אומרת – זו תכנית לריסוק מערכת המשפט. היא מיועדת להנחית מכה אנושה על עצמאותה ואי-תלותה של הרשות השופטת ולהפוך אותה לרשות שותקת ". (ההדגשות שלי - ב.ש.).

בנוסף תקפה חיות קשות את שאיפת הרפורמה לתקן את עילת הסבירות תוך שהיא מפרטת בשורה ארוכה של דוגמאות מדוע לתפישתה השינוי המבוקש אינו אפשרי כלל.

כידוע לכולם, תיקון עילת הסבירות עבר לאחרונה בכנסת כתיקון לחוק יסוד ברוב של ששים וארבעה חברי כנסת. כצפוי, הוגשה עתירה לביטול התיקון ונקבע דיון בבג"צ בהרכב מלא ובראשות.......ניחשתם נכון, אסתר חיות.

מעבר לאי חוקיות בולטת של עצם הקיום של דיון כזה, מדהימה העובדה שאסתר חיות מציבה עצמה בראש ההרכב וכי גם לאחר שהתבקשה לפסול עצמה מיאנה, בלי למצמץ ובלא להניד עפעף. הכיצד ייתכן ששופט בישראל, שנשיאת בית המשפט העליון, שמי שעומדת בראש היכל הצדק, ל זו האמורה לשמש דוגמה למערכת כולה, לכל השופטים ולציבור כולו – כיצד למען השם ייתכן שהיא היא תשב בדין ואף בראש ההרכב, זה לאחר שהביעה בעבר הקרוב עמדה כה נחרצת נגד הרפורמה ונגד תיקון עילת הסבירות.

הדבר מתאפשר בשל כמה גורמים מצטברים: שכרון כוח המציף את השופטים (וחיות בראשם) לפיה הם והיא הם "כל יכול". תחושת אדנות אל מול העם והתנשאות בלתי נסבלת ובלתי נסלחת מעליו. זה בצירוף בוז גלוי ותהומי לחוקי המדינה, לחוקי היסוד, לממשלה הנבחרת ולבית המחוקקים המייצג את הריבון הוא העם. גורמים מסייעים נוספים הם תמיכה גורפת של החונטה השלטת כולה (תקשורת, אקדמיה, הון ו"אליטות" בפני עצמן) המספקת לחיות וחבר מרעיה רשת ביטחון חברתית, פסיכולוגית, וכוחנית המכסה על חריגתם מכל נורמה של משפט – בארץ ובעולם.

סדום כבר אמרנו ?

ובמצב דברים זה אין לי (ולא צריך להיות לאיש) כבוד למערכת או כבוד לשופטים. תחת זה יש אובדן מוחלט של אמון, כעס ותסכול על היות מערכת המשפט בכלל ובית המשפט העליון בפרט, מקום בו השקר, הרשע, עיוות הדין, הנפוטיזם, האפליה ואי הצדק שולטים בכיפה. משום כל אלה חשובה הרפורמה המשפטית היום, יותר מתמיד!