מאיה ורטהיימר, אשתו של אסף זמיר, מספר 2 של רון חולדאי במירוץ לעירית תל אביב, הודתה לסיון רהב מאיר על הפוסט שבו שיבחה את זמיר על עמדתו ביחס להופעות לנשים בלבד. רהב מאיר כתבה כך, על רקע הסערות האחרונות והעמדה של זמיר שצריך לאפשר מופעים כאלה: "לא אשכח את העלבון של הזמרת אתי אנקרי, כשסיפרה לי שאסרו עליה להופיע ב"זאפה" לקהל של נשים בלבד. עיריית תל אביב לא מאפשרת היום לנשים דתיות להופיע לנשים, למרות שזה הרצון המובהק גם של המופיעות וגם של הקהל. הכפייה הליברלית הזו (צירוף מילים מוזר אבל אמיתי) איכשהו לא עלתה פה לכותרות, לא הפכה ל"סערה". כך גם העובדה שיועצים משפטיים אוסרים על ציבור להציב מחיצה בהופעה, למרות שהקהל רוצה בכך, כדי לרקוד ולבלות על פי דרכו. אנשים משלמים ארנונה לעירייה ולא יכולים לקבל מופע תרבות שמתאים להם. לכן הדברים שאמר השבוע אסף זמיר, מספר 2 של רון חולדאי, הם חשובים. אין כאן תמיכה בזמיר, אלא רק תמיכה בהיגיון הבריא. זהירות, הבחירות לרשויות המקומיות עשויות לטרלל את השיח עוד יותר, לקחת אותו לקצה. זו הסיבה שדבריו משמעותיים, למרות שהוא אומר את המובן מאליו. הציוץ של אסף זמיר צילום: באדיבות המצלם זמיר התייחס לשערוריה אחרת, לא של אנקרי אלא של הזמרות שרון רוטר ודין דין אביב שפנו לבית המשפט נגד מרכז "ענב" בתל אביב שפשוט לא נותן להן להופיע, להתפרנס, לשיר: "צריך לאפשר לאנשים באופן כללי לחיות על פי אורחות חייהם. אני תומך בזכותה לעשות את זה. יש איזו תפיסה שמדינת ישראל החילונית בלבד מאוימת על ידי מדינת ישראל הדתית, מחוץ לתל אביב, ואנחנו עכשיו צריכים כריאקציה... אבל אני רוצה לומר לכם דבר אחר: תל אביב – חיים בה חילונים ודתיים, יהודים וערבים, חרדים, ציונות דתית, ימנים ושמאלנים, לא רק שהם חיים בה, הם גם כולם שותפים לעשייה עירונית ובתוך קואליציות עירוניות, די בשקט. יש פה אלטרנטיבה שהיא לא כל הזמן לפמפם איך לאסור על אחרים לחיות את אורח חייהם, יש פה אלטרנטיבה שהיא איך חיים ביחד ונותנים גם לאנשים אחרים, בשקט ובכבוד... אם אנחנו מסתכלים על העתיד של מדינת ישראל, המודל היחיד שיכול להתקיים הוא מודל שבו אנחנו לומדים לחיות יחד. והדבר הזה צריך לאפשר גם לאנשים שחושבים אחרת ממני את היכולת לחיות במרחב פה". לא הורדות ידיים, נתינת ידיים. לא או-או, אלא גם וגם. אשמח להתעדכן כשאתי אנקרי תוכל להתחיל למכור כרטיסים בתל אביב".
