אפתח בגילוי נאות: בתי נשואה לעמיחי בוירסקי אחיה של נחמה תאנה. הרב עמיחי אליעש הגיב למכתבו של הרב יעקב מדן, ומסיים את פתיחתו: "בכל אופן זו הזדמנות לשוב ולברר את הדרכת תורתנו הקדושה בפרשה זו". שמחתי מאוד על פתיחה זו. סוף סוף נדע מה מדריכה תורתנו הקדושה בפרשה הקשה שלפנינו. אך כגודל הציפיה כן גודל האכזבה. מקור אחד שאינו ממין העניין, וכמה סיפורי צדיקים. האם זו ההדרכה של התורה?! הרב אליעש מביא את דברי הרמב"ם בפירוש המשנה על לימוד זכות. הוא רוצה ללמוד משם שיש הבדל בין הגורמים האחראים על בירור הצדק ואכיפתו לבין הציבור הרחב, ורוצה להקיש משם לפרשת הרב טאו. החילוק בין הגורמים האחראים על בירור הצדק ואכיפתו לבין הציבור הרחב, ברור ופשוט ואין צורך להרחיב בו. אך זה אינו קשור לדברי הרמב"ם שנאמרו גם לציבור הרחב וגם לגורמים האחראים על בירור הצדק. בנוסף לכך דברי הרמב"ם אינם קשורים לנושא המדובר. הרמב"ם עוסק במעשה שניתן לפרשו בדרך אחת וניתן לפרשו בדרך אחרת, ומורה שחייבים לדון כל אדם וודאי תלמיד חכמים לכף זכות. אך נידון דידן שונה לחלוטין. לא מדובר על מעשה שניתן לפרשו לכאן וניתן לפרשו לכאן, אלא מדובר על שלושה אנשים המספרים סיפור אחד: הרב טאו פגע בנו פגיעה מינית. אין כאן סיפור שיש דרכים שונות לפרשו. אלא יש כאן עדות [דייקתי במונח ההלכתי. הם אינם נוגעים בדבר, ודבריהם היא דבר עדות כמפורש בגמ' בסנהדרין (ט, ב)], ולגבי עדות אין דין של לימוד זכות. ודאי שעדות יכולה להיות עדות שקר, ותפקיד הדיינים לקבוע אם עדותם עדות אמת או עדות שקר. כמו כן ודאי שהציבור אינו רשאי לומר שעדותם אמת לפני שנקבע כך בידי הגורמים המוסמכים. המסקנה העולה היא שדבריו של הרב אליעש לא נתנו לנו מושג מה הדרכת תורתנו הקדושה בפרשה זו. וכאן הבן שואל, מהי באמת הדרכת התורה בפרשה זו? קטונתי לומר "מהי הדרכת התורה", אך אנסה לשרטט בקווים כללים את ההבנה הדלה שאני מצליח ללמוד ממה שחכמים מורים לנו. הגמרא הדומה ביותר לנידון דידן היא הגמ' במסכת נידה (סא, א): "תנא: הוא הבור שמילא ישמעאל בן נתניה חללים דכתיב 'והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי אנשים אשר הכה ביד גדליה' וכי גדליה הרגן? והלא ישמעאל הרגן, אלא מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא חש מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן". דברי הגמ' נוקבים. יוחנן בן קרח סיפר לשון הרע על ישמעאל בן נתניהו שהיה מזרע המלוכה. גדליה בין אחיקם נהג בצדיקות ולא הסכים לקבל לשון הרע, ואומרים עליו חכמים בכך שלא קיבל לשון הרע מעלה עליו הכתוב כאילו הוא הרג את האנשים שישמעאל בן נתניהו הרג. נדייק את הדברים. ברור שהיה אסור לגדליה בן אחיקם לקבל לשון הרע, הרי יש לאו בתורה להאמין ללשון הרע, אך חטאו של אחיקם שהוא ביטל את דברי יוחנן בן קרח ולא חשש להם. בכך שלא חשש הוא אחראי למותם של כל האנשים שנפגעו על ידי ישמעאל בן נתניהו. מסקנה זו מפורשת בגמרא עצמה: "אמר רבא האי לישנא בישא אף על פי דלקבולי לא מבעי, מיחש ליה מבעי". בתרגום לעברית: אמר רבא: אף על פי שאסור להאמין ללשון הרע שמישהו מספר, חובה לחשוש שמא הם אמיתיים ולהזהר. החובה להזהר היא גם חובה של אדם להזהר בעצמו וגם חובה להזהיר אחרים שלא יפגעו. אדם אחד בא ומספר סיפור הזוי: ישמעאל בן נתניהו רוצה להרוג את גדליה בן אחיקם, וגדליה שאינו מוכן לקבל סיפורים הזויים עונה לו את התשובה המתבקשת "שקר אתה דובר אל ישמעאל". אף על פי כן חכמים מאשימים אותו באשמה גדולה "מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן". גמרא זו מובאת להלכה בדברי הראשונים [שאילתות (כח), יראים (קצב), סמ"ג (י), סמ"ק (רלד)] ונפסקה להלכה על ידי החפץ חיים [הל' לשון הרע כלל ו סי' י]. ואצלנו, שלושה אנשים מספרים סיפור נורא, האם לא מבעי למיחש [=האם לא צריך לחשוש]? האם אין צורך להזהיר שמא הוא ימשיך ויפגע באנשים וילדים נוספים? האם לא מבעי למיחש שמא התורה שהוא מעביר לתלמידיו נועדה גם ליצור חומת מגן שתאפשר לו לפגוע באין מפריע? מה טובה גדולה אנו צריכים להחזיק לאחד ומיוחד בחכמי התורה, הרב יעקב מדן, רב שרק מורא שמים לנגד עיניו ולא מורא בשר ודם. רב המוכן לספוג חירופים וגידופים ובלבד שיתקדש שם שמים. רב הרגיש לזעקת הדל והנפגע ומוכן ל"שכב על הגדר" רק כדי שכבודם לא ירמס בראש חוצות, ורק כדי שיוכלו להגיד את אשר על לבם ולהביא מרפא לנפשם המתענה. יכול להיות שהוא טועה כשם שכל אדם גדול ככל שיהיה יכול לטעות, אך חובה על כל אדם ללמוד מדרכו. אסיים בכמה הערות קטנות על דבריו של הרב עמיחי אליעש. הרב אליעש כותב: "הרב יעקב מדן פרסם מכתב גלוי ובו התקפה חריפה על הרב טאו". קביעה זו אינה אמת. אין בדבריו של הרב התקפה חריפה על הרב טאו, להיפך הוא כותב: הרב צב''י טאו הוא מנהיג בולט בעולם התורה... דומני שכולנו חייבים בכבודו". קראתי וחזרתי וקראתי ולא מצאתי מילה אחת כנגדו. הדבר היחיד הנאמר הוא: "להערכתי יש בתלונות יסודות המחייבים בדיקה עמוקה של מעשיו של הרב... קיימת גם אפשרות, למיטב שיפוטי די מבוססת, שעל הרב יהיה לתת את הדין על מעשיו". זו לא התקפה חריפה אלא בסך הכל אמירה של אדם ללא דעות קדומות. הרב אליעש כותב: "הרב יעקב מדן פרסם מכתב גלוי ובו... תביעה לחקור את הטענות נגדו". לא מצאתי תביעה זו במכתבו של הרב. הרב אליעש כותב: "ובניגוד לטענותיו של הרב מדן, לא היה אף אחד שקרא שלא לחקור את התלונות". גם דברים אלה פשוט אינם נכונים. האם כשהרב יובל שרלו והרב דוד סתיו קראו לחקור את הפרשה הם לא זכו בהתקפות חסרות רסן? בנוסף לכך, במידה שהפרקליטות תחליט להגיש כתב אישום ובית המשפט יחייב את הרב טאו, האם בגרעין הקשה של הרב טאו לא יהיו עשרות, מאות ואולי אלפים שיגידו שהכל עלילה ושקר, וימשיכו להאמין שהרב טאו הוא "צדיק מפורסם, שכל חייו להבת קודש של מסירות נוראה לקב"ה ישראל ואורייתא"? מה משמעות הקריאה לחקור אם אין נכונות לקבל את תוצאותיה? הרב אליעש כותב: "מדובר על תלמיד חכם שעשרות תלמידי חכמים מובהקים, פקחים ובעלי חוש ביקורת, מכירים אותו היכרות קרובה והדוקה במשך עשרות שנים ומעריצים את צדקתו וחסידות". אין בדברים אלו ממש; אדם מחוכם יכול להפיל בפח אנשים גדולים וצדיקים, ולא חסרות דוגמאות לכך בהיסטוריה הקרובה והרחוקה של עם ישראל. הרב אליעש כותב: "כאן המקום לציין שעל פי התורה העובדה שהתלונה נטענה בפנים גלויות אינה מהווה ראיה ואפילו לא סיוע קלוש לאמיתותה". דברים אלו הם טעות גמורה בהלכה. המושג "רגלים לדבר" הוא מושג הלכתי חשוב, והוא נקבע על פי הנורמה המציאותית הקיימת. הרב אליעש כותב: "אך הסיפור כאן אינו הרב טאו לבדו. הדיון האמיתי הוא האם ישנם בכלל אנשים, שלפחות אם היינו מכירים אותם באמת היינו יכולים לומר בוודאות ובפה מלא: זה לא יכול להיות". מה נעשה שחכמים הורו לנו להיפך: "אמר רבי מאיר הזהרו בי מפני בתי, אמר רבי טרפון הזהרו בי מפני כלתי". בנוסף לכך ודאי שיש חכמים טהורים וקדושים, אך השאלה הינה האם אנחנו יודעים לזהות אותם. הרב אליעש כותב: "התשובה האמיתית מול מחול השדים המחולל לפנינו היא להידבק בתום ובטוהר הממלאים את עולמם של מרנן ורבנן חבורתא קדישתא, תלמידיהון ותלמידי תלמידיהון". משפט זה הוא המשפט המזעזע והציני ביותר בין כל הדברים שנכתבו. הרי זו השאלה העומדת על הפרק האם מדובר בתום וטוהר או ברוע ורשע. האם לא מבעי למיחש שמא אנו נדבקים ברוע וברשע ולא בתום ובטוהר. הכותב הוא ר"מ בישיבת ברכת משה מעלה אדומים
