אחת לתקופה חוזר הניגון: דמות פוליטית כלשהי אומרת משפט שמצלצל רע באוזניים חרדיות, ואחד הנציגים החרדים (לא תמיד זהו ח"כ אייכלר, אם כי יש לו בהחלט מניות יסוד בתופעה) נזעק מיד ומעלה על נס את כל מחלוקות העבר של היהדות החרדית והציונות. בצד החילוני לא נשארים חייבים והנה לנו מדורת מחלוקת אידיאולוגית למופת. לפיכך, צר לי להרוס את החגיגה הנוכחית - ומשני טעמים. בהצהרה של נתניהו אתמול נאמר שהקב"ה לא תמיד "הגן" על עם ישראל באירופה. אם ראש הממשלה היה טורח להראות את הטקסט ליועציו לענייני חרדים ודתיים, המבוכה הייתה נמנעת מלכתחילה, מאחר ומדובר בסך הכל בעניין של סמנטיקה. ניקח לדוגמה אירוע כמו השואה או פרעות ת"ח ות"ט, האם ניתן לומר שהקב"ה "הגן" על היהודים שנרצחו באותם אירועים? תלוי. מנקודת מבט אמונית, הקב"ה עושה תמיד את הדבר הנכון והטוב, גם אם אנחנו איננו מסוגלים להבין אותו. לכן באוזניו של יהודי מאמין מצלצל המשפט שהשמיע נתניהו רע מאוד. אבל אדם שאיננו מאמין מבין את המשפט כפשוטו, הקב"ה לא "הגן" על אותם יהודים, שהרי כולנו יודעים שהם נרצחו על קידוש השם. אין כאן מחלוקת בעובדות, אין כאן גם איזה דיון לוהט אמוני. יש כאן ויכוח לשוני על משמעות המילה "הגן" וחוסר הבנה שהיה יכול להימנע. ובהערת אגב: גם אדם מאמין לא יוצא מנקודת הנחה שהוא נהנה מהגנתו של הקב"ה בכל מצב. הגמרא מביאה לפחות פעמיים את האיסור על אדם להכניס את עצמו למקום סכנה. משמע, אין הגנה מובטחת, גם כאשר מדובר בגדולי עולם. אבל החלק שאני רוצה להתייחס אליו לעומק הוא הטיעון שהשמיע ח"כ אייכלר, את חציו הראשון העוסק בהיסטוריה של הציונות והשואה אותיר להיסטוריונים, בחלק השני של דבריו קבע אייכלר כי "גם לאחר השואה כל המהגרים היהודים בתפוצות חיים בשלום ובשקט יחסי... רק בארץ ישראל נשפך דם יהודי כמים". זהו כמובן טיעון שגוי וכפוי טובה, כלפי אלוקים ואדם. טיעון שאינו מייצג את מרבית הציבור החרדי. מספר היהודים שנהרגו בגלל יהדותם מאז הקמת מדינת ישראל, כולל אלו שנהרגו במסגרת המדינה, הוא הנמוך ביותר לתקופה כזו אי פעם בהיסטוריה הידועה לנו. יהודים לא היו בטוחים בתפוצות אחרי השואה, לא בבואנוס איירס ולא במדינות ערב, לא מעבר למסך הברזל ובגולאגים ולא במקומות רבים ואחרים. אבל מצבם היה הרבה יותר בטוח באופן יחסי לאחר הקמת המדינה - משום שהייתה מדינה שנלחמה עבורם. הקמת מדינת ישראל, גם מנקודת מבט חרדית שאינה רואה בה 'אתחלתא דגאולה', היא אירוע משמח ויחיד במינו, נס שאירע לעם היהודי בדורות האחרונים. עצם קיומה של מדינה יהודית חזקה וחסונה, גורם לאנטישמים בכל העולם לחשוב פעמיים ושלוש לפני שהם מנסים לרצוח יהודים בכל מקום שהם. אפשר ולגיטימי לטעון שהמדינה במהותה חילונית, שמייסדיה ניסו לעקור את הדת ושהיו ביניהם מי שנמנעו מלהציל יהודים מידי הנאצים (כפי שטען אייכלר), אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות - מדינת ישראל של ימינו היא חבל ההצלה לעם היהודי, וגם מחזיקת התורה הגדולה בדורנו. לכפור בזה, משמע להיות כפוי טובה, הן כלפי המדינה וכלפי אלו שהקריבו את חייהם למעננו, והן כלפי הקב"ה, שבחסדיו המרובים יצר לנו בית לשלב זה של הגלות, גם אם בית ארעי. לא תמיד צריך לחפש את השלילי ולא תמיד צריך לרוץ לקיצון, גם אם ראש הממשלה כשל בלשונו.
