המזרחן ד"ר מוטי קידר מספר בראיון מיוחד למיזם 'מאוסלו לריבונות' של תנועת הריבונות וערוץ 7 על הרגע בו התפכח משגיונות אוסלו ומסתבר שהיה זה יאסר ערפאת שברגע אחד של חוסר תשומת לב חשף את מגמותיו. קידר מספר לאמילי עמרוסי על הימים בהם היה חבר בתנועת השמאל הדתית 'נתיבות שלום', אליה חבר בעקבות לקחי מלחמת לבנון הראשונה. תחושתו הייתה שאסור להותיר בידי אנשי ימין כדוגמת אריאל שרון ורפול את מושכות ההנהגה, וכאשר החל תהליך אוסלו חש שהוא יכול לסמוך על הנהגת המדינה ועל הצהרותיו של רבין ולפיהן במידה ודברים לא יתקדמו באופן המבטיח את ביטחונה של ישראל ניתן יהיה להסיג את התהליך לאחור, הנחה שהתבררה כלא נכונה. לאורך שנות התשעים החלה התפכחות הדרגתית מרעיונות אוסלו. שנה לאחר רצח רבין השתתף קידר בסיור של ארגוני השלום במוקטעה ברמאללה. במפגש עם ערפאת ישב קידר לידו משום שהוא דובר ערבית. עוד בטרם הציג את עצמו שמע את ערפאת שואל את נביל אבו רדיינה שקרץ לו ואמר 'אלה ארגוני השלום' ו'מה נגיד להם' 'את הזבאלה הרגילה'. את הדברים שמע קידר והבין שמה שערפאת עומד למכור כעת הוא "הזבאלה הרגיל" והחל לחשוד בעיר כאשר ערפאת איים בהכרזה על מדינה במידה וההסכם לא יקודם. "אם זה הזבאלה הרגילה, אז מה הזבאלה הלא רגילה?' שאל קידר את עצמו... עוד באותו נושא: סקר: 71% מתנגדים להקמת מדינה פלסטינית צו התנ"ך הוא ריבונות ישראל "הזיגזוג הישראלי מסבך אותנו מול העולם" השגריר פרידמן משיק תכנית מדינית לריבונות בהמשך, הוא מספר, התברר לו שבחלק מהפגנות השמאל המשתתפים קיבלו על כך תמורה כספית שהוצע גם לו עצמו. גם נאומו של ערפאת על הסכם חודבייה חיזק את חשדו של קידר כמו נאום יוהנסבורג שחשף שכל תכליתו של ההסכם אינה אלא להטעות את האויב כפי שנהג מוחמד וכאשר יהיה בידו כוח ההסכם יבוטל. כל אלה קרו על רקע שורת הפיגועים הקשה שתקפה את ישראל בעוד ערפאת מנהל דלת מסתובבת ומשחרר בערב את המחבלים שהוא מספר שעצר בבוקר. אכזבה גדולה הייתה לקידר כאשר הבין שכל הדברים ידועים היטב למובילי הסכמי אוסלו הישראליים שבניגוד לשרון ורפול במלחמת לבנון, עושים את מעשיהם לא בטעות אלא בזדון. ,הם עשו זאת מתוך ידיעת העובדות". באותם ימים, הוא נזכר, קצינים בכירים בצה"ל נחלקו למי שתומך בהסכם ומשום כך משודרג ונכלל בקבוצות חשיבה הנהגתיות, בעוד מי שעמדתו התנגדה להסכם מצא את עצמו מחוץ למערכת. "מערכת הביטחון יישרה קו עם הדרקטיבה הפוליטית והדבר הזה חוזר על עצמו בעוד מקרים בהיסטוריה הישראלית. אנשים אומרים לעצמם בשביל מה אקריב את עצמי ואת הדרגה הקידום והקריירה שלי...,. כחוקר האיסלאם מבהיר ומחדד ד"ר קידר כי בעיני המוסלמי כאשר הוא נמצא בעימות עם מי שאינו מוסלמי האמת אינה אלא אופציה בלבד. "המוסלמי אינו חייב לומר את האמת ללא מוסלמי כי האיסלאם הוא מעל הכול וכל מה שנעשה עם האחרים לא מאוד חשוב. בקוראן יש אמירה שאללא אומר למוסלמים שאתם העליונים ולכן אפשר להגיד הכול לאחרים, אפשר להונות ולשקר גם אם הם לא יאמרו את זה במפורש". עוד מזכיר קידר את ההסכם אותו חתם מוחמד לעשר שנות שלום אך הפר אותו כעבור שנתיים רק משום שאז הדבר היה אפשרי עבורו. התפיסה הזו חורזת את האיסלאם כשיטת פעולה לאורך כל הדורות. תפיסה זו היא שהצריכה את סאדאת למצוא מענה דתי לחובתו מחד להילחם עם הכופרים עד חורבן מדינתם ומאידך רצונו לחתום על הסכם שלום. בפסיקה שקיבל נאמר לו שבאפשרותו לחתום על הסכם כפי שעשה זאת מוחמד, כלומר שמדובר בהסכם שנחתם כאשר המוסלמי חלש ותוקפו רק עד שהמוסלמי יתחזק. בישראל לעומת זאת הוסברו דבריו של ערפאת על ידי אנשי אמ"ן כאמירות לצרכי פנים שכל תכליתם למנוע התנגדות מעשית של מתנגדי ההסכם. קידר מציין בדבריו מספר אלמנטים שגויים שעליהם התבסס ההסכם. הראשון הוא שהתהליך יביא להסכם שלום בין שתי מדינות החיות זו לצד זו מאחר ואש"ף הפך לארגון שלום. התפיסה השניה הייתה שאש"ף יפעל מול ארגוני הטרור בלי בג"ץ ובלי בצלם. תפיסה זו התקבעה בישראל על אף שאש"ף מעולם לא הודיע שהוא מחויב לכך. ההנחה השלישית הייתה שאוסלו יביא להכרה בעולם האיסלאמי בישראל משום שהסוגיה הפלשתינית נתרה. התפיסה הרביעית הייתה שכל סוגיית האנטישמיות בעולם תלך ותדעך והדבר יוביל לפריחה כלכלית. כבר אז, קובע קידר, היה ברור שהאירוע הופך להיות מדינת חמאס. במועצה המחוקקת יש רוב לחמאס ולפי שעה אבו מאזן סגר את המועצה שבראשה עומד איש חמאס. ההשתלטות החמאסית תקרה, כך היה ברור, דרך בחירות. במקביל ברצועת עזה השתלט חמאס על השלטון בדם ואש, כך שלכל היה ברור שמדינה פלשתינית, אם תקום, תהפוך למדינת חמאס אם דרך החרב ואם דרך בחירות. ,מי הולך עם תהליך כזה שסופו הוא מדינת חמאס לידינו?". קידר משוכנע שכבר בשנת 2007 נכון היה להתעורר ולהבין לאן פני הדברים, אך הדבר לא קרה. קידר מציין בהקשר זה את מה שבעיניו הוא הפתרון שראוי היה לקדם מתוך היכרות עם השטח, וזהו פתרון האמירויות שאותו הוא מקדם, כלומר ערים שכל אחת מהן שולטת על עצמה, כך אבו דאבי, דובאיי וכך לטעמו יהיה ברמאללה, בשכם, בחברון וכו'. "המשפחות לא הלכו לשום מקום והרשות מנסה להחליש אותן, אבל הרשות לא מעניינת את הציבור". באשר למה שמוגדר כהסדרים ביטחוניים שנבעו מאוסלו ומסייעים לאינטרס הישראלי, אומר ד"ר קידר כי המשמעות היא מכירת העתיד למען ההווה. לתפיסתו מדיניות המשפחות הייתה מביאה לכך שהן היו נאבקות בטרור הפוגע בהן עצמן. זאת בעוד הרש"פ מעוניינת במלחמה כי היא חיה מאותן מלחמות. "אין לה שום סיבת קיום חוץ מהשנאה לישראל ושמירתה כאויב. לכן אין סיכוי לשלום עם אש"ף שתכליתו שחרור פלשתין". על המניעים הדתיים שמונעים כל סיכוי להסכמי שלום, מציין קידר בראש ובראשונה את האיסור לריבונות של מי שאינו מוסלמי והיכולת של מי שאינו מוסלמי לחיות אך ורק כבן חסות כאשר מעליו המוסלמי ושלטונו. בנוסף ארץ ישראל היא אדמת קודש מוסלמית שלא ניתן לוותר עליה משום שבעבר היו בה מוסלמים. התפיסה האיסלאמית היא שהאל נמצא עם בעלי הסבלנות ולכן מה שלא ישיגו בחייהם ישיגו ילדיהם או נכדיהם, ובנתיים ניתן להגיע להסכם זמני עד שהאויב יהיה חלש. המשמעות היא שכדי שההסכם יהיה ארוך טווח עלינו להיות חזקים. על ישראל, אומר קידר, לחדול מלחשוב במונחים מערביים כאשר היא מתייחסת למציאות המזרח תיכונית שבה השלום זמני כל עוד האויב חזק. לדבריו האירועים הפנימיים בישראל רק מחזקים את רוחם של אויבי ישראל המתבוננים ומחככים ידיהם לנוכח ההפגנות והמחאות המשסעות את ישראל. בהתייחס לסיכויי החלת הריבונות אומר קידר כי תחום זה אינו התחום שלו אלא של אחרים העוסקים בסוגיות מדיניות, אך לתחושתו ספק אם הייתה יכולת כזו אי פעם, שהרי גם החלת ריבונות על בקעת הירדן, מהלך הזוכה לקונצנזוס כמעט מלא בישראל, הופך להיות תלוי בהסכמה האמריקאית, וגם תחת טראמפ המהלך היה קשה, ובוודאי שתחת ביידן. מהלך עצמאי של החלת ריבונות, אומר קידר, יוכל להתקבל בעולם המוסלמי אך ורק אם ישראל תחזור לתדמיתה החזקה כפי שהייתה עד למהומות ברחובות. "כיום התדמית של ישראל חלשה כי הטייסים לא רוצים לטוס והסייבר לא רוצים להילחם וכו'. הם מבינים את הדבר במושגים של עצמה שהיא הקריטריון להערכת האחר במזרח התיכון". ועם זאת חש קידר אופטימיות מאחר והציבור הישראלי מתפכח ומבין מה נעשה סביבו בשלושים השנים האחרונות, וכיום, בניגוד לעבר, כל מי שמדבר על מדינה פלשתינית, נאלץ להתמודד בדרך כלשהי עם שאלת ההשלכות של מהלך כזה וכיצד ניתן להבטיח שהיא לא תהפוך למדינת חמאס, ולכך אין לו תשובה.
