1. 'מדהים' 'מושלם' ושאר ביטויים מפעימים-מוגזמים - הפכו לחלק מהשפה היומיומית. אלו אמנם 'רק ביטויים', אך בעיניי מעידים על הרצון הקולקטיבי שהפך ליגיטימי: כולם רוצים להרגיש ממש טוב, כל הזמן. לא רוצים לחוות 'חוסר עניין' ומשנמכים את היכולת הבסיסית שלנו לבהות ולהצליח להירגע בחוסר מעש. אנו משתוקקים להתלהב בעוצמה - ולא שמים לב שיש שני צדדים למטבע ההגזמה המועצם, מטבע הדברים, ע"י אמצעי מדיה. לא פלא שהגענו למצב בו כלי תקשורת מגוונים רואים בהתרחשויות פוליטיות משני צידי המפה את סוף העולם, כפשוטו. זו תוצאה ישירה של 'תנועת ההגזמות' שאיפשרנו לה לחלחל אלינו באין מפריע. איש איש וההגזמה המלהיבה האישית שלו. בתקופת הקורונה בה הפחד לחץ יד לגברת הגזמות - תנועת ההגזמות טפחה על פנינו, בפן הציבורי והאישי. הייתה זו הפעם הראשונה הבולטת שתנועת ההגזמות שהלהיבה אותנו "בטוב" שנים רבות, עשתה לנו בית ספר בזום. כי מוגזם זה מוגזם, משני צידי המסך. 2. כשיצרתי את הסרט "מדריך למתבונן האמיץ" שעסק בחלקו (גם) בתרבות ההגזמות מזווית הצריכה, אמר לי איש מדיה בכיר: 'אבל מה אתה רוצה - אנשים מתלהבים מפרסומות מוגזמות ושיווק...' הווי אומר: 'זה עושה להם טוב'. זהו, שלא. ההגזמות לא עושות טוב לאף אחד במובן העמוק ועל כך כולם מסכימים. נהוג לדבר על הגזמה במובן הכלכלי גרידא, אך אלמנט ההגזמה מתחיל הרבה לפני כן בענינים יומיומיים שבלב. כל הזמן אנו מרימים את רף הציפיות שלנו מהתחושות היומיומיות לגבהים שאינם הגיוניים. האכזבות והתחושות השליליות בהתאם, אך בראש ובראשונה צורת החיים הזאת תוקעת אותנו במרדף אחרי משהו שממש ילהיב אותנו. ככה - קשה לנו לנשום ולהתלהב מדברים פשוטים, נגישים, שלרוב מגלמים אהבה לטבע שאינה תלויה בדבר ובמעשה ידי אדם זרים. האווירה במדיה היא, כביכול, 'מיצינו את הטבע' ואין לנו אלא להמתין בחוסר סבלנות להתלהבות מעשה ידי אדם כלשהי המתחבאת מעבר לפינה. אם לא באירוע פיזי או שופינג - אז דרך שקיעה בצפייה בסדרה כלשהי תחת הכותרת 'תרבות'. משהו מלהיב הולך לקרות וכשהוא יגמר - ילהיב אותנו הדבר הבא. כך נוצר מצב בו אנו חיים בסיבובים תמידיים לעבר דגל ההתלהבות. בין לבין אמצעי המדיה המהירים-קצרים נמצאים שם תמיד בשביל להלהיב אותנו בפושים. אין רגע דל. הם מבקשים לספק לנו את תרכובת התוכן היומי שישאיר אותנו על סף עניין כלשהו או עמוק בתוכו. לפעמים זה עובד פחות, לעיתים יותר. אבל יש לאן לגשת. עוד באותו נושא: "הנדסת תנועה" טוב ליהנות? עיבוד חדש לפיוט "קרב תשועת מצפיך" טיקטוק ושמירת עיניים? 3. אם נעצור לרגע את המרדף לעבר העניין המלהיב הבא סביר להניח שננוע באי נוחות. בכל זאת, התרגלנו לרף ריגוש מסוים. אך מה יקרה אם נעשה מאמץ כלשהו 'לא להתעניין' בשלל נושאים 'מלהיבים' שאין בהם ממש? אני מניח שרבים מאיתנו יצליחו לעמוד במשימה הקשה (בלי ציניות). סביר שאם פשוט נתאמן שוב ושוב 'לא להתעניין' במה שמסיח את הדעת מהתבוננות בחיינו - נצליח להתחיל להבין מי אנחנו. משם נוכל להתקדם לשיפור עצמי אמיתי, מבפנים. להתגבר על הפחד בעזרת דברים שאינם מלהיבים על מצע אמונה, בטחון, תקווה ותפילה. מדבר השממה הזה עשוי להישמע 'יבש' וקשה. ככה זה כשרף הריגוש והעניין יורד למקומו הטבעי. אך אין צורך להיבהל, זאת עבודה. קמעה קמעה נצליח להבין מה 'מעניין' ובו זמנית מעניק לנו משמעות טבעית ועושה לנו טוב אמיתי - ומה 'מעניין' - אך נמצא יותר בכיוון של 'התרגלתי, מה לעשות, בני אדם בייקום הזה הצליחו למשוך אותי איכשהו להתעניין בתחומים שיכניסו להם כסף'. מחובתנו להבין: תנועת ההגזמות על שלל התעשיות שאימצו אותה - מחלחלת לליבנו וכובלת אותנו למחוזות שנשמעים טוב, אך אין בהם ממש. הם מכלים את זמננו, תחושתנו, כספנו ומשעבדים אותנו באופן "מרגש" תחת מילים יפות כמו 'התחדשות', 'העצמה', 'ריגוש', 'תרבות', 'שיח'. הכל נשמע מדהים, אבל יותר חשוב שתשימו לב אל הנשמה ותיזהרו מחיקויים של מה שיעשה לכם טוב באמת. הכותב הוא קופירייטר, מגיש ושחקן. במאי הסרטים 'מדריך למתבונן האמיץ', 'רווק עם אלוקים' וסדרת הרשת 'גלעדי ימכור אותך'.
