בימים האחרונים התפרסמו פרטים על המשא ומתן המתגבש לקראת הסכם הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה. התמונה מתחילה להתבהר. אתמול הודיע נשיא ארה"ב בוועידת 20 הכלכלות הגדולות בעולם המתקיימת כרגע בהודו, על פרויקט תשתיות שאפתני שיחבר את הודו לאירופה במעבר יבשתי של סחורות באמצעות מסילות ברזל, דרך איחוד האמירויות, ערב הסעודית, ירדן וישראל. חשוב להבין כי המשמעות האמיתית של פרויקט זה היא התחרות עם הפרויקט הסיני "החגורה והדרך" (BELT AND ROAD) של חיבור מסילות ברזל יבשתי בין סין לאירופה דרך מרכז אסיה, אירן, טורקיה ורוסיה. ללא מעבר בהודו ומזרח התיכון. פרויקט בעל חשיבות כלכלית וגאופוליטית משמעותית עבור סין והמדינות השותפות. באמצעות הפרויקט של ארה"ב לחיבור של הודו, מבצעת ארה"ב מהלך גיאופוליטי משמעותי שיש לו כמה מרכיבים. המרכיב הראשון והמשמעותי ביותר, כפי שכבר צוין – הוא תחרות על השוק האירופי מול סין ורוסיה. המרכיב השני, חשוב לא פחות, הוא קירוב של הודו אל ארה"ב והמערב ובכך והרחקתה מסין ורוסיה, תוך ניצול התחרות בין סין להודו, לאחר שהודו עקפה לאחרונה את סין כמדינה המאוכלסת בעולם ושואפת להחליף את סין כיצרנית העולם וכספקית הסחורות הגדלה למערב. הפרויקט הנ"ל יזרז את המטרה. מרכיב שלישי הוא הרחקה של מדינות ערב, העשירות בנפט, מהציר הסיני רוסי, וקירובם אל אירופה ומערב, תוך ניצול התחרות והמתח מול אירן שמחזקת את מעמדה בציר הסיני-רוסי. ועידת 20 הכלכלות הגדולות הנוכחית היא אבן דרך בתוכניות אלו של ארה"ב. לראיה, לראשונה בתולדות הועידה, נשיאי סין ורוסיה החרימו אותה ולא הגיעו. לישראל יש כאן תפקיד משמעותי. לא זו בלבד שישראל היא מעצמת טכנולוגיה במגוון תחומים, לרבות בביטחון, מה שמגביר את נחיצותה עבור כל השחקנים, אלא גם מיקומה הגיאוגרפי משמעותי בטוואי החיבור היבשתי של הודו לאירופה. היא המדינה המפותחת, המערבית, היציבה והקרובה לאירופה היחידה שניתן לצאת דרכה לים התיכון. צפונה ממנה נמצאות סוריה ולבנון, מדינות כושלות, לא נאמנות לארה"ב, חלק מהציר האירני רוסי. מדרום מצרים, אשר תתנגד לפרויקט, אשר יפגע ברווחיות תעלת הסואץ. החיבור אליה דורש מעבר בים האדום, מה שיקשה משמעותית, וגם מצרים נמצאת רחוק יותר מאירופה והפרויקט יהפוך לפחות כדאי. זה הופך את ישראל לשחקן קריטי בפרויקט, בעל משמעותיות אסטרטגיות לאינטרסים המרכזיים ביותר של ארה"ב והודו וגם ללא ספק לסעודיה, אמירויות וירדן. זה מסביר את הלהיטות של ארה"ב להביא להסכם בין ישראל לסעודיה שיאפשר שיתוף פעולה מסוג זה ועוד שיתופי פעולה נוספים שישמשו את ארה"ב ואת שאר השחקנים, ואת סעודיה עצמה. המחירים שדורשים מישראל הנם גבוהים. ולפי פרסומים אחרונים ישראל מסכימה להם. לרבות גרעין אזרחי (בינתיים) לסעודיה, וויתורים לפלסטינים, רבות חידוש מימון משמעותי של סעודיה, הקפאת ההתיישבות ביהודה ושומרון ואף הבטחה לא להחיל ריבונות ביהודה ושומרון בעתיד. אך לאור המצב נראה שההסכמה הישראלית למחירים גבוהים כל כך לא נדרשת. ישראל נמצאת בעמדת יתרון והנחיצות בה גבוהה, מה שמאפשר לה להקשיח עמדות ולא לוותר בקלות. לסעודים אין עניין אמיתי ברש"פ והם זקוקים למס שפתיים ולא באמת לוויתורים מפליגים. גם בארה"ב כנראה זה המצב והבית הלבן הנוכחי זקוק להטבות לרש"פ כדי לרכך את הביקורת מבית בעיקר, כי את הביקורת מאירופה או מדינות ערב היא תדע להכיל. ראש הממשלה נתניהו והשר דרמר, אל לישראל שוב לוותר. דווקא השבוע, 30 שנה להסכמי אוסלו, אל לנו שוב למהר ולהגיע להסכמים בכל מחיר, כדי שעוד 30 שנים נבין שטעינו ונמכרנו בזול מדי. אנחנו מעצמה רבת עוצמה, העולם זקוק לנו מספיק כדי לקבל את התנאים שלנו, הגיע זמן להעריך את השווי שלנו גבוה יותר ולדרוש מחירים בהתאם. הכותב שימש בעבר כיועץ ראש הממשלה בנימין נתניהו, כחבר בחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית, חבר הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית ומנכ"ל תנועת ביתנו העולמית. מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה, חבר בפרויקט הניצחון הישראלי, רב סרן (מיל).
