פרק ב'
אינני יכול לראות בבית המשפט העליון מקור סמכות עליון של ערכים, מידתיות וסבירות, אך אני מקבל אותו כחלק מכללי ההתנהלות הנהוגים במדינת ישראל, עד שיקום בית משפט מיוחד לנושאים חוקתיים, שייבחר על ידי כלל הציבור.
כזכור (מפרק א') – כל שנאה באה מפחד, ופחד מייצר שנאה!
הציבור 'החרדי' יש לו בית משפט עליון משלו, שקוראים לו 'מועצת גדולי התורה', והם הסמכות העליונה גם בהלכה וגם בהנהגת הציבור, כולל ערכים, מידתיות וסבירות. בתוך המועצה יש גם הבחנה בין 'פוסקי הדור הליטאים', לבין האדמו"רים (מ-גוּר, בעלז, ויזניץ, ועוד). הציבור 'החרדי המזרחי' הקים גם הוא את 'מועצת חכמי התורה', והיא עבורם מקור הסמכות העליון בהלכה ובהנהגת הציבור, בסבירות מוחלטת. אם הכנסת תקבע בחוק, שאין לגדולי התורה סמכות של 'סבירות', זה יעורר גיחוך בלבד. 'גדולי התורה' ו'חכמי התורה' לא חייבים כלל לנמק את פסיקותיהם, ונציגי הציבור שלהם נשמעים להם בלי שום חוק, ושום חוק לא ימנע זאת.
לוּ חכמו נציגי הציבור הליברלי היו מקימים גם הם מוסד דומה, שאי אפשר יהיה להקים ממשלה בישראל, וגם לא לקבל החלטות גורליות, בלי הסכמת 'מועצת החכמים הליברלית'. אבל הניסיון לשלוט במדינה כולה באמצעות בג"ץ שהרכבו לא מאוזן, מוכרח להוביל למשברים, שרק יעמיקו בהמשך. הניסיונות לשנות את הרכב השופטים בבג"ץ עלולים לפגוע קשות באמון הציבור, כפי שקורה כבר עכשיו.
אותו היגיון צריך להוביל גם את הציבור המסורתי-לאומי להקים לו 'מועצת חכמים' משלו.
בנוסף, כל החלטה של בג"ץ שיש לה משמעות ערכית-ציבורית, בהכרח הופכת את בג"ץ לגוף אידיאולוגי-פוליטי, ופוגעת במעמדו בעיני חלקים חשובים בחברה הישראלית – שופטי בג"ץ היו צריכים להיות הראשונים לעצור את הכרסום העמוק באֵמון כלפיו בקרב ציבורים שונים בחברה הישראלית, כמו אלה התומכים בכל תוקף ב'רפורמה'/ 'מהפכה' המשפטית. (אתמול עליתי על מונית ירושלמית, והשאלה הראשונה של הנהג הייתה אם אני תומך ב'רפורמה' – התחושה הייתה שרק אם אני תומך ללא סייג, יש לי מקום מכובד במונית).
מעל לכל צריך לעמוד לעיני השופטים העומס הכבד של תיקי ערעורים שהדיון וההכרעות בהם נמשך שנים בעינוי דין שאין בו צדק לתובעים ולנתבעים, ויש בו רווח כספי בלתי מוצדק לעורכי הדין. מזמן היה צריך להכפיל את מספר השופטים בבית המשפט העליון.
הדרך הנכונה לפתור את כל אלה היא הסכמה רחבה להקמת בית משפט מיוחד לנושאים חוקתיים, שרק הוא יוסמך לפסוק בסבירות מלאה בכל העתירות המוגשות נגד החלטות בממשלה ובכנסת – ועדה בכנסת בהרכב מוסכם רק תאשר את המועמדים, ובכללם גם אנשי ציבור, אנשי רוח ורבנים, וכלל אזרחי ישראל יבחרו את חברי בית המשפט המיוחד לנושאים חוקתיים!
מהלך כזה ירגיע קודם כל את בית המשפט העליון ויחזיר אותו למעמד המכובד שהיה לו ואבד בסערת המשבר הנוכחי, יוריד מעליו את המחלוקות האידיאולוגיות הקשות, וגם את העומס הכבד, ויאפשר לו לקצר את ההליכים המשפטיים באופן משמעותי.
מצד שני, כל חלקי החברה הישראלית יהיו מיוצגים בבית המשפט המיוחד לנושאים חוקתיים, וזה עצמו יכול לתרום להרגעה ניכרת בחברה הישראלית.
אם שופטי בג"ץ יתמכו במהפכה משפטית כזאת, שתתרום תרומה חשובה ביותר לבית המשפט העליון ולהרגעת המחלוקות הקשות, יש סיכוי טוב להסכמה ציבורית רחבה סביב ההכרעה הזאת שיש בה צעד חשוב וחיוני לגיבוש 'חוקה לישראל'.
אבל, האם חברי הכנסת, נציגי הציבור הנבחרים, מסוגלים להתאחד להסכמה שכזאת, ולהרגיע את החברה הישראלית?
על כך אכתוב בפרק הבא (פרק ג'), בע"ה.
