בהצעת החוק הרעה שאמורה להביא למינוי סיטוני של רבנים מש"ס, נוסף תיקון האוסר על רבנים מקומיים לתת כשרות מחוץ למקומם. לאחר שהממשלה הקודמת הביאה ל"פתיחת אזורי כשרות" ולשיפור מבנה ואיכות הכשרות, זו הנוכחית מבקשת להסיג את שוק הכשרות, שהחל להשתפר שנים אחורה ולגרום לנו לשלם יותר ולקבל פחות כשרות. הביקוש לכשרות בישראל משמעותי. סקרים מראים שרוב היהודים בישראל צורכים אוכל כשר מחוץ לבית. גם כלכלית זהו שוק בעל היקף גדול. ומגלגל כ-4 מיליארד ₪ בשנה. אבל מדובר בשוק חולה שלוקה בבעיות מבניות ותפקודיות קשות. הבעיות הללו מובילות לחוסר יעילות והשתת עלויות מיותרות על צרכני הכשרות וכאוס בכל מה שקשור לסטנדרט הכשרות. מצד אחד שוק הכשרות מתנהל כמונופול, בו שולטת הרבנות הראשית באמצעות הרבנים המקומיים, ומצד שני מתקיימת בו תחרות פראית בין גופי כשרות פרטיים. חלקם פועלים לפי סטנדרטים מחמירים יותר וחלקם מתחזים להיות כאלו. רובם מעניקים כשרות נוספת על זו של הרבנות הראשית. המבנה הזה הוא המקור לכפל הכשרויות המגלגל על הצרכנים גם כפל עלויות שמוערך בכ-600 מיליון שקלים בשנה. עוד באותו נושא: בארה"ב בטוחים יותר ביכולת של ישראל לנצח לחבק את אחינו החרדים ולהראות להם את הדרך מדירים את רוב הישראלים מיום ירושלים תפסיקו לחלל שם שמים בבחירות לרבנות הראשית בשנים החולפת עבר שוק הכשרות זעזועים רבים. דו"חות מבקר המדינה והביקורת הציבורית על הרבנות הובילו אותה להקים ועדה שתמליץ על שיפורים בשוק הכשרות, אך זו הולידה מסקנות דלות שבקושי יושמו. שינויים נוספים הגיעו מבית המשפט העליון שביקר קשות את מבנה שוק הכשרות, ובמקרה אחד גם ערער את מונופול הרבנות על הכשרות. לשם תיקון החוליים הללו, השר הקודם לשירותי דת מתן כהנא יזם רפורמה מקיפה בשוק הכשרות. חלק ממנה ביקש לבנות מחדש את שוק הכשרות באופן יעיל ואחיד יותר, וחלק אחר עסק ב"פתיחת אזורי כשרות" כלומר העניק לרבנים מקומיים אפשרות לתת כשרות גם מחוץ למקומם. החלק הראשון מעולם לא יושם. החלק השני עובד בהצלחה רבה. כמה רבנים כבר מעניקים כשרות, בסטנרדטים מקצועיים גבוהים, ברחבי ישראל. חלקם דרך מערך הכשרות של ארגון "צהר" וחלקם בדרכים אחרות. היתרונות של המהלך הזה רבים. זאת שכן המציאות בה רק רב מקומי יכול לתת כשרות רק בעירו מזיקה לכשרות ולצרכניה. ראשית, רבנים מקומיים אינם בהכרח מומחים לכשרות. יכולתם המקצועית-הלכתית לפקח ברצינות על מערך כשרות מוטלת פעמים רבות בספק. התוצאה היא תעודת כשרות ללא כיסוי של ממש. שנית, המצב בו בכל עיר וכפר סטנדרט הכשרות שונה, גורם לעיוותים ונזקים לצרכנים ולבעלי עסקים. במחי גחמה הלכתית של רב, בעלי עסקים שזכו לתעודות כשרות שנים ארוכות עלולים לאבד אותו. יתרה מזו, בעלי רשתות מזון ובוודאי בעלי מפעלים, מוצאים את עצמם במציאות לא אפשרית. במקום להיות מסוגלים ליצור סטנדרט כשרות אחיד בכל הרשת, הם נאלצים לפעול באופן מקומי, מבוזר ומוזר, כשכל רבנות דורשת את דרישותיה, ואין יכולת מעשית לצפות אותם ממקום למקום, ומזמן לזמן. מאחר ולרבנות הראשית אין יכולת אפקטיבית להורות לרבנים איך לפסוק, התוצאה היא כאוס כשרותי מוחלט. שלישית, בגלל לחצים פוליטיים ומרוץ חרדי אחר החומרה, במקרים רבים רבנים מתחרים ביניהם על הקפדות בכשרות ואת התוצאה כולנו משלמים. ולבסוף, פתיחת איזורי הכשרות יצרה מצב בו כל צרכן ובעל עסק יוכלו לבחור את סטנדרט הכשרות המתאים להם, מה שאפשר גיוון על הקשת שבין בד"ץ העדה החרדית לרמת כשרות בסיסית יותר. אבל ההצלחה הזו מסתבר, חורה לממסד הרבני-חרדי ולאנשי הציונות החרד"לית שהחליטו להתבטל באופן טוטלי בכל התחומים של שירותי הדת, וגם בכשרות, בפני החרדים והאינטרסים הפוליטיים שלהם. בהצעת "חוק הרבנים" שנדונה כעת בוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, הכניס יו"ר הוועדה תיקון המגביל את יכולתם של רבנים מקומיים לתת כשרות מחוץ לתחום השיפוט המוניציפלי של ישובם ובכך להחזיר גם בענין הזה את הגלגל, ואותנו צרכני הכשרות, לאחור. בכך תפגע יכולתו של ארגון "צהר" לתת כשרות, אבל רע מכך, החוליים הרבים הנובעים ממונופול הרבנות והרבנים המקומיים, יועצמו. המשפט האנגלי הוותיק אומר "אם זה לא שבור, אל תתקן". נראה שמדיניות הממשלה הנוכחית היא "אם זה לא שבור, קלקל". כך גם במקרה הזה. שוק הכשרות החולה שנים ארוכות החל להתגוון ולהשתפר אבל המהלך הנוכחי מאיים על התיקון הזה ויגרום לכולנו לצרוך כשרות פחות טובה במחיר גבוה יותר. ד"ר שוקי פרידמן הוא סגן נשיא המכון למדיניות העם היהודי ומרצה למשפטים במרכז האקדמי "פרס". להעמקה ראו : "כשר כאן? ליקויים והצעה לרפורמה בשוק הכשרות בישראל".
