רבות נכתב על סיבות פריצתה של מלחמת 'יום הכיפורים', לפני 50 שנים ובמיוחד על תוצאות המלחמה.

החל מתחושת 'אופוריה' ותבוסה כוללת בשדה הקרב ובשדה המדיני, ועד הבלטה של המהפך בקרב וסיבת השלום עם מצרים.

בימים אלה רבים הם הדוברים המשווים בין המצב החמור כביכול כיום לזה ששרר בימי המלחמה. רבים מדי. רובם ככולם מתהדרים בשלל עיטורים ודרגות.

נזכרתי בספרו 'נעילה' של תא"ל יואל בן-פורת ז"ל, שהיה מפקד יחידת 'המצפה' של חיל המודיעין בתקופה ההיא, 8200 של ימינו. בן-פורת מתאר את התקופה שבין מלחמת 'ששת הימים' לבין מלחמת 'יום-הכיפורים'. בחשבון הנפש הפרטי שלו שאינו אלא חשבון הנפש של יחידות המודיעין, הוא מתאר כיצד נערמו להן תכתובות ותשדורות המצפות לפיענוח. באחת מהן שהתקבלה ב-4 לאוקטובר, בין כסה לעשור, בשבוע בו חל צום הרמדאן, נתגלתה פקודה חריגה.

חיילי הצבא המצרי והסורי נצטוו להפר את הצום. כשאר הידיעות המפלילות למכביר, גם זו חלפה לה ללא כל יחס, למעט סגן סימן-טוב הזכור לטוב. כידוע, בסופו של השבוע ההוא פרצה המלחמה.

גם כאשר ניתן השם למלחמה ההיא בדיעבד, עדיין אין כל יחס וקשר בין הרמדאן, כסה ועשור ויום הכיפורים. זה יכול להתרחש רק באטמוספירה תרבותית הבזה לערכיה המקודשים של האומה היהודית. כן, וגם לזו של האויב המוסלמי. הלב ממאן להאמין שהפרופסורית לפיזיקה שקמה ברסלר מושכת לכיוון הגברת המחאה תוך חילול מכוון של יום הכיפורים. כל חייל מודיעין מתחיל היה מזהה חריגה מוזרה במתן פקודה להפר צום רמדאן, אשר כמוה, כהפרת צום יום כיפורים בפקודת הרב הצבאי הראשי בהנחיית הרמטכ"ל.

הוגי המלחמה המצריים והסורים ידעו שיום מקודש הוא יום הכיפורים. אך הם ידעו בנוסף לזאת שהקבוצה השלטת על התרבות הישראלית מתייחסת אל יום הכיפורים כאל 'חג האופניים' או אל תחילת חופשת חגים ארוכה מעבר לים, מה שהקל עליהם להפתיע באופן כה מושלם. נקל לשער מה היה נחסך לו רק ידעו מעט מעבר ל'הררי החושך' היהודי והמוסלמי.

חזרה לחודשים שלפני המלחמה. יום העצמאות תשל"ג, 7 במאי 1973. מצעד מרשים למלאת 25 שנים למדינה. שבועיים קודם, ב-22 לחודש אפריל, סוקר ראש חטיבת המחקר באמ"ן, אל"מ יואל בן-פורת לקט ידיעות מודיעיניות שהחשובה שבהן: מלחמה תיפתח בשתי חזיתות, הסורית והמצרית, ביום שבת ה-19 במאי.

אחרי מלחמת התשה, אחרי מלחמת ששת הימים, אחרי מלחמת סיני, אחרי מלחמת השחרור, הלב אומר שבתקופה כה קצרה, מישהו יניח את חרבו. והשכל האמור לחשוב ולנתח, מוכרח להיכנס לתמונה. צבא מצרים מתגבר את הצבא ומגביה את סוללת העפר מול תעלת סואץ. סוללות ארטילריה וסוללות טילים נגד מטוסים מתוגברים לאורך כל החזית. חיילי מילואים רבים מגויסים. מידע מוצלב מראה כי קיים תיאום בין שתי המדינות לגבי יציאה למלחמה מול ישראל.

אבל ראש אמ"ן אלי זעירא, בשלו. במזכר אל הרמטכ"ל הוא כותב:

"צבאות מצרים וסוריה אינם ערוכים לפתיחת מלחמה ולא נתקיימו התנאים לפתיחת מלחמה כוללת בישראל. הנשיא סאדאת מנסה לקדם מהלכים מדיניים בעולם הערבי ולהיחלץ מהמצוקה הכלכלית באמצעות כספים שהוא מקבל מלוב, סעודיה ומדינות המפרץ. סוריה לא תפתח במלחמה בלי מצרים, והערכתנו היא שלא צפויה מלחמה, כפי שניתן להסיק ממקורות המידע המצורפים אליכם במקור."

כוחות המילואים גויסו. עלות ההיערכות אשר בפועל דחתה את ההתקפה הצפויה של מצרים וסוריה היתה 45 מיליון דולר. מנגד, תרגילי ההטעיה נמשכים. מצד אחד, סאדאת לא מרבה לדבר אם בכלל, על ענין המלחמה הצפויה, ומצד שני הצטיידות רחבת היקף. היערכות צבאית לפי הספר. סוללות תותחים ונ"מ, שריון וחיל רגלים. וכל זה נגלה לעין גיחות הצילום של חיל האוויר.

חוסיין מלך ירדן מבקר בישראל. נפגש עם גולדה מאיר, ראש הממשלה. כך הוא אומר לה: "כעת שבתי מפגישה סודית עם הנשיאים סאדאת ואסד. הסורים יתקפו ברמת הגולן, והמצרים יצלחו את תעלת סואץ בשבועות הקרובים." גולדה משיבה: "אדוני המלך, הדברים שאתה אומר לי הינם חמורים מאוד והם מסכנים את שלום האזור כולו. האם יודע אדוני מתי מתכננים הסורים והמצרים לצאת למלחמה?" הלה משיב: "לא נמסר תאריך, אך התרשמותי היא שזה יקרה בזמן הקרוב."

"הערבי משקר". קרא אחד מהנלווים המוסווים של הפגישה. לשאלת ישראל ליאור מדוע שאל כך, ענה האיש: "אומרים שכל המטכ"ל המצרי נסע לרמדאן למכה, ואיזה צבא ילך להתקפה כשהמטכ"ל שלך נוסע למכה?"

השבוע, יומיים לפני ביקור ראש הממשלה בנימין נתניהו בארה"ב, כותב ראש אמ"ן לשעבר, אלוף במיל. עמוס ידלין: " 'התשורה' הסעודית לישראל בראש השנה תשפ"ד – פרסום שסעודיה מקפיאה את המו"מ על הנורמליזציה עם ישראל כחלק מהעסקה הנרקמת בין ריאד לוושינגטון. 5 הבנות שהגענו אליהן בצוות MIND ISRAEL, ספוילר: ייתכן שתהיה עסקה בלי ישראל."

חבר אמר: באוקטובר 73 נדחסו אל המטוסים בארה"ב להגיע אל המלחמה. באוקטובר 2023 מטוסים עמוסי גנרלים בדרכם לארה"ב למלחמה נגד הממשלה. וכמובן נגד השלום.