המחאה נגד הרפורמה המשפטית הולכת ומתמדת ואפילו גם רודפת את ראש הממשלה בשליחות למען עם ישראל ומדינת ישראל בחוץ לארץ. אבל לא זה הענין. הדבר הזה זה ניתן לויכוח מה הם גבולות המחאה.
יש מראשי המחאה המדברים באופן ברור שחס וחלילה, כמעט, והם קוראים לשפיכות דמים. לא רק להיהרג ולא לעבור בעניין הדמוקרטיה, אלא כמעט להרוג ולא לעבור בעניין הדמוקרטיה. כמעט מלחמת קודש, כך משתמע מדבריהם. זוהי קנאות קיצונית מאוד מאוד מסוכנת.
כבר מזמן אמרתי שהחילוניות הופכת להיות יותר ויותר דת של חילוניות. אבל אצלנו, הדת שלנו יש לה גבולות. למשל העניין של יהרג ואל יעבור. הוא על אחת משלוש עבירות - עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות. ולפי רבנו הרמב"ם מעבר לשלוש העבירות הללו אסור למות על קידוש השם. לפי התוספות, אפשר ומותר, אבל עדיין מדובר בעבירות מוגדרות, דהיינו - כתובות מפורשות מגובשות. אבל כאן לא התגבשו שום כללים מה הם גבולות הדמוקרטיה שעליה הם נאבקים? כי מחר או מחרתיים יאמרו ובמידה מסוימת נוכל אפילו להבין אותם שיש הרבה חוקי כפייה במדינת ישראל.
הכפייה שיהודים יתחתנו לפי תורת ישראל ויתגרשו לפי תורת ישראל זוהי כפייה. אבל זוהי כפייה, שמשמרת את עמנו. מחר מחרתיים יגידו זה לא דמוקרטי. גם חוק חינוך חובה הוא כפייה. מחר מחרתיים יאמרו שגם זה משהו כפייתי וכן עוד הרבה דברים. גם השירות בצבא הוא כפייה. כלומר זוהי דת מתהווה, אבל ללא גבולות, ללא גדרים. ואם קוראים לא רק להיהרג ולא לעבור אלא גם להרוג ולא לעבור, זוהי קיצוניות איומה ונוראה.
לכן יפה שעה אחת קודם שכל המנהיגים, מכל גווני הקשת הפוליטית, וגם ובעיקר ממנהיגי המחאה, יזכרו שהם פשוט משחקים באש שעלולה לשרוף את הקיום של העם שלנו כאן לאחר אלפי שנות גלות. משום כך, חייבים אתם לעצור. יש לכם זכות להפגין, יש לכם זכות להביע דעה אבל להגיע לקריאות כאלה שיש צורך להיהרג ולא לעבור ואפילו להרוג ולא לעבור. זוהי קיצוניות איומה ונוראה מאד, שיפה שעה אחת קודם ליתן את הדעת איך לעצור בעד קנאות כזו, שיכולה לסכן את עצם קיומנו.
