לא אהבתי את החלטתו של יצחק עמית שדחתה ערער שהוגש על החלטה של בימ"ש לעניינים מנהליים. הוא נראה כמי שמהלך על שכבה של ביצים שעלולות בכל רגע להישבר תחת כפות רגליו. לעצם העניין, הוא לא רצה להתייחס. הוא הסתפק בנימוקי-סתם דיוניים כדי לדחות את הערעור על האיסור להתפלל עם מחיצה בין גברים לנשים בכיכר העיר ; כמקובל מזה אלפי שנים. גם שני חבריו לכס המשפט מילאו את פיהם מים, למרות שאחד מהם, חאלד כבוב, ידע שהאיסור שהוטל על יהודים להתפלל תוך הצבת מחיצה מפלה אותם, לכאורה, לרעה לעומת מוסלמים שמתפללים במרחב הציבורי באותה הדרך. זאת הדרך שבה יהודים ומוסלמים מתפללים מזה דורות - ואין בה כל השפלה של נשים. גם הן רוצות בהדרה, כביכול, זאת. המושג "הדרת נשים" מתייחס בכלל להדרה בכפייה - ולא להדרה מרצון ומתוך כבוד הדדי. לדרך שבה יהודים מתפללים בבתי הכנסת יש הסברים הלכתיים - ואם היא מתקיימת באותו האופן גם בפרהסיה ביום שבו המתפללים מבקשים להתייחד עם חטאיהם, מה הפסול שבכך? מדוע תפילה בדרך הזאת פוגעת ברגשותיהם של מי שלא רוצים להתפלל כך או במי שלא רוצים בכלל להתפלל? עוד באותו נושא: תמימות מסוכנת העברת מסר שניתן להתפלל ללא מחיצה - שגיאה הרב דוד סתיו: העדפנו להיות בצד המחבר הרב פוירשטיין: כל מה שיוצר מאבק - מיותר נולדתי בתל אביב וכל חיי אני מתגורר בה. גם ילדיי גדלו בה – ושניים מנכדיי אף למדו באותו בית ספר שבו אני למדתי. אני עוד זוכר שלחצר בית הספר הזה הובאו, בזמנו, גברים שנעצרו בידי שלטונות המנדט הבריטי. היה זה כאשר על עירי האהובה הוטל עוצר בידי מי שמנעו בכוח הזרוע עלייה חופשית של יהודים לארץ ישראל ; גם לאחר שנתגלו ממדי השואה. תל אביב הייתה במרכז המאבק. מנחם בגין, מפקד אצ"ל, הסתתר בין בתיה. אברהם (יאיר) שטרן , מפקד לח"י, נרצח באחת מסמטאותיה. בשכונותיה גדלו לוחמים רבים. דא עקא, בימים אלה זאת כבר לא העיר שבה התקיים פלורליזם של ממש; שאזרחיה, כולם ללא יוצא מן הכלל, נהנו מליברליזם צרוף. פרחחים אין ספור ממלאים היום את רחובותיה במצעדים מעוררי זיכרונות מרים. תושבים חובשי כיפה ועטויי טליתות נרדפים; משל היו, עדיין, בגלות. בתי כנסת הפכו לזירות של זמבורות ומגבירי-קול כדי להפרי את שלוות המתפללים בהם. שרים וחברי כנסת "נדרשים" לעבור למקומות מגורים אחרים; תוך הצקה לילדיהם. בתי האולפנה הפכו לבמות של הסתה – וסתימת פיות של כל מי שחושב אחרת. חגי ישראל, כמו גם השבת, נרמסים. תושבים רבים הפכו - מחשש שמקום עבודתם ייפגע או שילדיהם יסבלו מהשפלות - למעין "אנוסים" בעירם-שלהם. ראיתי את זה קורה כבר בתחילת דרכם של המוחים למיניהם. תחילה הם פעלו, כביכול, נגד השינויים במערכת המשפט אבל מהר מאוד המאבק הפך להרבה יותר גלובאלי והיום אין הם מסתירים עוד את מטרותיהם. ביטול ייחודה של מדינת ישראל כמדינה יהודית – וטשטוש חזונם של האבות המייסדים. המסכות הוסרו.
