ביום שישי האחרון של השישה באוקטובר כתבתי מאמר "50 שנה כאילו היה אתמול" על מלחמת יום הכיפורים ממבט אישי. תכננתי לשלוח אותו היום, אך בעקבות אירועי פרוץ המלחמה אתמול, החלטתי לשנות כותרת. אני יודע שחלק מהקוראים אולי יכעס ויאמר "עוד מוקדם לנתח את המחדלים" וסיפורים אחרים, אך המראות והתחושה הקשה לא הרפו והחלטתי לשתף אתכם. תחילה אני שולח תנחומים למשפחות הנרצחים שחלקם היו חברים שלי, רפואה שלמה לפצועים ותפילה לשחרור החטופים. התנפצות הקונספציה - כמו לפני 50 שנה בנו לנו קונספציה, שהחמאס "החליף דיסקט" ופניו לשקט בטחוני ויציבות כלכלית - זו היתה אולי משאלת לב, אבל החמאס לא שינה את עורו ונשאר אירגון רצח. מחדל המודיעין - מליארדי שקלים הושקעו במערך המודיעין על כל זרועותיו, הן ברמה הטקטית וכן ברמה האסטרטגית. ביום המבחן המודיעין "התאדה". מאות מחבלים נערכו, ביבשה באויר ובים, ושום סימן לא התריע ולא העיר את המערכת? השב"כ שידע לסמן בתים של ראשי הג'יהאד נרדם בשמירה? מה קרה כאן? כישלון הסייבר- הסייבר גאוות המדינה, שידע להאזין או לשבש מערכות במרחקים ושיגע את אויבנו, לפתע נדם?!, הרשתות החברתיות געשו, החמאס שמר על קשר רצוף עם המפקדות שידר ברשתות הציג תמונות נוראות של טבח ביהודים וגרירת חטופים והסייבר שלנו - מה קרה לו? כשלון הפיקוד הצבאי - האויב פרץ את הגדר, האויב הרצחני דהר לישובי העוטף ולערים ונראה היה שהפיקוד איבד עשתונות, הן ברמת המטכ"ל והן ברמת פיקוד הדרום. מי שלחם בגבורה היו כיתות הכוננות בישובים, מעטים מול רבים עם נשק בסיסי, עד שגלי המרצחים שטפו אותם ורצחו רבים מהם כמו שארע במלחמת יום הכיפורים שהיחידות לחמו בגבורה והפיקוד התברבר. מחבלים נראו פורצים ושועטים בכלי רכב ואחריהם אספסוף פרוע ורצחני, שרץ ברגל, ברכב פרטי, אופנועים ואפילו רכוב על אופניים. האספסוף חדר לישובים, ומחנות צה"ל בזז מכל הבא ליד, השתתף בטבח, וחטף צעירים רבים מ"מסיבת הטבח", הצטלם ליד טנק מרכבה, הבעיר כלי רכב וכל זה במשך זמן ארוך וללא הפרעה. כולם שואלים ובצדק איפה היה חיל האויר? מספר מטוסי קרב, או הליקופטרים חמושים יכלו לסכל את חלק גדול מהחטיפות ולמנוע את התנועה החופשית עד להרגיז מרצועת עזה ואליה. כאילו היו בטיילת. הפעלת חיל האויר היא באחריות הפיקוד העליון ודבר זה לא נעשה. ושוב במראות הזוועה של הרשתות החברתיות נראה האספסוף בוזז מכל הבא ליד וגורר צעירים וצעירות לתוך הרצועה. המכשול – מכשול לא יכול לעמוד בפני עצמו, מכשול גדר הוא חלק ממערכת שלמה וכמו שהמצרים פרצו את קו בר-לב שלא נערך על פי המחשבה של בנייתו, כך פרצו מרצחי החמאס את גדר המערכת שעלתה מליונים רבים אם לא מליארדים, באמצעים פרימיטיביים לכאורה כמו דחפורים אזרחיים שפרצו את הגדר בדקות. (לפני למעלה משנה, כתבתי כאן "הגדר אשליה מסוכנת" תארתי את משמעות גדר הפרדה ואת הדרישות ממנה). חוסר תיאום כל הרמות – ( שוב משידורי הטלויזיה) , כוחות צבא, נראו בשטח ולצידם כוחות משטרה, לא נראה שיש תיאום אמיתי ומאוחר יותר בלילה בגלל חוסר תיאום ושליטה, ירו כוחותינו זה על זה. הורים נראו בשטח מנסים לאתר את ילדיהם שנמלטו והסתתרו (מי שהצליח), יוצרים איתם קשר, מקבלים מיקום על הסלולרי אבל שום כח לא מצליח לסייע להם. מספר הורים הצליחו בכוחות עצמם, לאתר את יקיריהם, אחרים ראו אותם בזוועה נגררים על ידי חוטפיהם. בעידן הסייבר והיכולות הטכנולוגיות שנרכשו ניתן היה לעשות יותר לאתר ולחלץ. בכל ערוצי הטלויזיה התפלאו וכעסו על חוסר תיאום ועל חוסר מידע לא היה מוקד אזרחי או צבאי ואת המידע ניתן היה לשאוב רק ממקורות בתי החולים שהוצפו בנפגעים. "מסיבת הטבח" – שאלה קשה, למה איפשרו לערוך מסיבה רבת משתתפים סמוך לגבול הרצועה? באבטחה מינימלית וחסרת אמצעים. אם אשרו וידעו עליה באיזה שהיא רמה הם היו צריכים לקבל עדיפות ברגע שפרצה המלחמה בהגנה עליהם ובחילוצם. רבים מהחטופים הם מאותה מסיבה וכן רבים מההרוגים. זעקות התושבים שהסתגרו בממדי"ם - הזכירו לי את זעקות המעוזים הנצורים והמותקפים, בשני המקרים היו אלה קולות מצמררים, חסרי אונים ומעוררי זעם. מה לעשות? אני לא נמצא בין מקבלי ההחלטות ולא אציע פתרונות איך לחסל את החמאס, אבל: ניתוק חשמל ומים למדינת עזה הרצחנית התחייב מזמן ויש לעשות זאת ובמיידי, אין יוצא ואין בא, אין להבחין בין חמאס מדיני וחמאס צבאי כולם בני מוות. חוסר סובלנות לנסיונות פיגוע, גם נגד מיידי אבנים וזורקי בקבוקי תבערה, קל וחומר נגד חמושים. ארגון מחדש של מערכת הגמ"ר בעוטף עזה, ביו"ש, בגבול הסורי ובגבול לבנון. הוכח שהמענה הראשון שניתן על ידי כיתות הכוננות של הישובים הוא קריטי. לאחרונה ניוונו את המערכות, צמצמו את כלי הנשק ולא סיפקו אמצעי לחימה חיוניים. יש לארגן מחדש את כוחות המתנדבים האלה, לאמן אותם, לתרגל אותם בישובים שלהם ,לספק להם את האמצעים הכי חדישים שיש, כמו שכפצ"ים, אמצעי לראית לילה, אצעי קשר, כלי נשק חדשים ותחמושת. הם חגורת המגן הראשונה. אני יודע שחלק מהקוראים יזדעק ויאמר שאת הביקורת והתחקיר יש לעשות אחרי המלחמה, אבל ממרום גילי ונסיוני במלחמות ישראל, אני יכול להעיד שעדיין לא הופקו לקחי מלחמות עבר בצורה יסודית ואז אחרי 50 שנה שום דבר לא השתנה.
