אנחנו רגילים לחנך למורכבות, לראות את הצדדים השונים של המציאות, להבין גישות שונות ולחפש את שבעים הפנים של התורה. אבל יש רגעים ויש מקומות, שבהם אין מורכבות.
יש טוב מוחלט ויש רע מוחלט. יש אוהב ויש שונא. יש אח ויש אויב. הגענו לרגע שכזה.
כל אדם מוסרי, כל מי שאהבת האמת בלבו, צריך בעת הזו להישיר מבט למציאות ולהגיד: אנחנו עומדים מול רע. רע מוחלט. בלא שום הבנה, ובלא שום אמפתיה. מחבלים שחודרים את גבול ישראל, רוצחים אזרחים חפים מפשע, חוטפים זקנים וילדים, גברים ונשים, ללא כל הבחנה – הם סמל הרע. הם עמלק. ולעמלק הזה אין תקנה אלא בהשמדתו "כי מחה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים". ואין כסא ה' יהיה שלם, ולא האמת שלמה, אם ימשיך להיות קיום לרע הזה.
זו העת שבה כולנו צריכים להתאחד במלחמה נגד הרוע הזה. אין כאן מורכבות. יש אנחנו ויש הם. יש את העם המוסרי, מבקש החיים, ויש את המחבלים הרצחניים, שואפי המוות. אוהבי ה', שנאו רע. זו פקודה. אתם, שבימי שגרה מבקשים אמפתיה, חמלה ואהבת האדם – דעו שהעולם עדיין דורש מאתנו גם לשנוא. וצריך לדעת להשתמש בשנאה הזו בצורה נכונה כדי להשמיד את הרע ולמוחקו מן העולם.
ביום המחר, נחשוב כיצד נזקק את רגשותינו, לבל ניקח את השנאה הזו אל תוך חיינו. כן, ראינו אותה פורצת בשבועות ובחודשים האחרונים, בתוכנו. אבל לא זו העת להתכחש אליה. צריך עתה לגאול את השנאה הזו ולהפנות אותה אל הראויים לכך – אויבינו שפרצו את הגדר שבינם לבינינו.
שנאו רע. ומתוך שנאה זו – הלחמו נגדו בכל הכוח
הכותב הוא הרב ד"ר עידו פכטר, ראש תחום רבני ערים וקהילות ב'נאמני תורה ועבודה'
