שתי דמויות נצרבו בתודעה הציבורית של מלחמת יום הכיפורים, אביגדור קהלני ואריק שרון. קהלני סימל עבור עם ישראל את גבורת האחיזה בכל מחיר, את המאבק על כל טנק ועל כל גבעה והוא מסמל את בלימת הצבא הסורי והצלת הגליל. אריק שרון סימל את החתירה לניצחון ואת כוחה המנצח של התחבולה. הוא הוביל גם את התחושה שאסור שהמלחמה תסתיים בלי הכרעה. אנחנו עומדים בתחילתה של "מלחמת שמחת תורה", אחרי יום שהפך לאבל את מחולנו. נכון, זה לא העת להוקיע אשמים בכיכר העיר. אבל, כדי שנוכל לנצח את המלחמה הזו חייבים להבין את השורש של הכשלון המחריד שאירע בשמחת תורה. כיוון ששוב כשלנו בקונספציה, שוב לא הבנו את מטרותיו של האויב, שוב נפלנו בכישלון מודיעיני קולוסלי. שוב נפגענו מכשלון מבולבל ומחפיר של ניהול המערכה ביומה הראשון. במלחמת יום הכיפורים לקח למערכת מספר ימים להתאושש ממכת הפתיחה ולהתארגן מבלימה להכרעה. בשמיני לאוקטובר, השתתפתי בקרב על גשר הפירדאן, לקרב הזה הוטל כל הגדוד שלי גדוד 113 באוגדתה של ברן, מהקרב הזה שבו נפל המג"ד אסף יגורי בשבי, חזרנו רק 3 טנקים פגועים. רק מאוחר יותר הבנו שהכישלון הנורא היה כישלון של מודיעין מבולבל, ופיקוד גרוע של אלוף פיקוד הדרום. לאחר שספגנו את כשלון היום הראשון ב'מלחמת שמחת תורה', אין לנו את הפריווילגיה לחוות מפלות נוספות. כדי שנוכל לנצח במלחמה הזו חייבים לתקן את הכשלים. ראשית, המלחמה הזו חייבת חזון ורעיון מסדר. הדוברים אתמול, מי באופן צלול ומי באופן מעורפל דיברו על ההנחיה לצה"ל למוטט את החמאס, ברור לכולנו שזה לא מספיק, חייבים גם להפיל את חיזבאללה. סינואר, מוחמד דף בדרום, ונאסראללה בצפון צריכים לשלם בחייהם יחד עם הארגונים שלהם. כשהכיוון ברור, קל יותר לגשת לתכנון, אסור שזו תהיה מערכה מתגלגלת בסגנון 'אורנים קטן' ו'אורנים גדול' במלחמת לבנון הראשונה. צריך להכין את העם בישראל, שמדובר במלחמה ארוכה, שתהיה לצערנו כרוכה באבדות לא מעטות, אבל כבר היום חווינו מספר הרוגים שמתקרב למלחמת ששת הימים. אבל, אחרי 50 שנה אנחנו חייבים ללמוד כמה דברים ממלחמת יום הכיפורים. חייבים ללמוד איך נחלצים מההפתעה והכישלון ועוברים למהלך מאורגן הכולל שני אלמנטים קריטיים להצלחה, שאותם הוביל אריק שרון, התחבולה והכרח ההכרעה (מבלי להתייחס לפשע הגירוש מרצועת עזה, שיש לו חלק לא מבוטל במלחמה הזו). שלמה המלך כתב במשלי: 'כי בתחבולות תעשה לך מלחמה', צה"ל ידע בעבר להפתיע וליזום תחבולות שהצליחו לשנות את פני המערכה, בראש הכוחות הלוחמים חייבים לעמוד מפקדים בעלי יכולת יצירתית, אנשים בעלי כושר מנהיגות שהחיילים יהיו מוכנים ללכת אחריהם באש ובמים. בשנים האחרונות צה"ל התמכר לטכנולוגיה, הטכנולוגיה אכן מעניקה יתרון, אולם היא אף פעם לא תהווה תחליף, כמו שלמדנו כטנקיסטים את הסיסמא: 'האדם שבטנק ינצח'. הטכנולוגיות הללו כשלו בשמחת תורה בבוקר, המצלמות הותקפו, ועמדות ה'רואה יורה' הושמדו, המל"טים לא ראו, חיל אוויר התחיל להגיע מאוחר מאוד ולא מנע את הפלישה. צריך להעזר ביתרון הטכנולוגיה, אבל היתרון האמיתי שלנו הוא חיילי צה"ל, ראיתי את זה על בשרי במלחמת יום הכיפורים, וזה היה נכון בכל מלחמות ישראל. מנהיגות בעת מלחמה שונה לגמרי ממנהיגות בעת רגיעה, ראש הממשלה ושר הביטחון, חייבים לוודא שבראש הלוחמים ניצבים מנהיגים שיהיו מסוגלים להוביל להכרעה, הכרח ההכרעה הפעם קריטי להמשך קיומנו כאן בארצנו האהובה. אני לא בטוח שהלוחמים סומכים על מפקדים שכשלו במשימתם בשמחת תורה, כולל בפיקוד דרום ובאמ"ן, ויש לבחון היטב מי מוביל את הלחימה, יש לנו תקדימים, אלוף פיקוד דרום במלחמת יום כיפור הוכפף ובצדק לרמטכ"ל לשעבר בר לב, גם אלוף פיקוד צפון, הוכפף במלחמת לבנון השניה לסגן הרמטכ"ל, אסור לחכות לכשלים נוספים, לוחמי צה"ל חייבים לרכוש אמון מלא למפקדים שיובילו אותם להכרעה. ולבסוף, אדוני ראש הממשלה, העם מסתכל אליך, לא בהכרח מאשימים אותך בהפתעת שימחת תורה, אבל העם מצפה להובלה איתנה של המלחמה הזו. אתה רואה עצמך כתלמידו של צ'רצ'יל ונאומי ה'דם יזע ודמעות' שלו. המנהיגות הזו המובילה להכרעה, חייבת להיות מנהיגות מאחדת, כולל ממשלת חירום לאומי, כי המלחמה חייבת גיבוי מלא של כל חלקי החברה הישראלית. כדברי המלך דוד: "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם"
