שנים רבות שרתתי בצה"ל כרב צבאי, השתחררתי בדרגת רס"ן, ועודני משרת פעיל במילואים, שרתתי ביחידות קרביות ועורפיות, ביחידות מטה, ותומכי לחימה. בשנים הללו הכרתי לעומק את העשייה הצבאית ואת הרצינות שלה. את הדייקנות, את המחשבה, את הסדר, את הדקדוק בפרטים – ובמילה אחת: צבא. נכון, כמו בכל מערכת גדולה יש גם חריקות ולא הכל מושלם, יש מה לשפר ולייעל, יש מה לתקן ולשפץ. בסופו של דבר מדובר באנשים, ואנשים שוגים, ויש גם אפילו שמזלזלים במודע. אבל המערכת כמערכת מתפקדת לא רע. והמציאות הוכיחה זאת עד לשמחת תורה תשפ"ד. הכל קרס בבת אחת. המודיעין כשל לחלוטין, והגבול בעוטף עזה נפרץ על שלל מיגוניו ואמצעיו, על תחכומו והטכנולוגיה המפותחת שלו, ביחד עם הכוח הגדול ששהה במקום, בבסיסים, בחמלי"ם ובתצפיות. מיליארדים שהושקעו הפכו לאבק. אפילו במלחמת יום הכיפורים לא היה כזה כישלון. המודיעין אכן כשל, אבל קו המעוזים נלחם ועיכב את זרימת המצרים לתוך סיני, תוך שהוא גורם למצרים אבדות רבות. זה לא זמן לתחקירים, והמלחמה לא רק שהיא בעיצומה, דומה כי היא עודנה בשלב הראשון שלה בלבד, ואיך אפשר לבקר בשעות קשות אלו? עוד באותו נושא: אבו מאזן מבקש סיועו להחזרת הרש"פ לעזה כך פספסנו את מתקפת חמאס - שיכולנו למנוע 3 מחבלים טבחו ורצחו כשמולם 37 לוחמים קרב עקוב מדם – ולחימה עיקשת של הלוחמים ובכן, אני לא מתכוון לבקר... מערכת כל כך גדולה שיש לה כל כך הרבה אמצעים שמשולבים במטרה לגבות אחד את השני, וכולה קורסת? הרי גם אם אמ"ן כשל ההגנה על הגבול הייתה אמורה לעצור ולכל הפחות לעכב באופן משמעותי ביותר את פריצת המחבלים הטרוריסטים פנימה. גם אם הייתה יכולה להיות הצלחה של חדירה במקום אחד או שנים, האם ניתן להעלות על הדעת הצלחה של פריצה בעשרים ותשע מקומות? המערכת כולה, בבת אחת התאדתה כלא הייתה. האירוע הזה משולל כל הגיון, ההסתברות לקיומו הייתה אפסית, ולמרות הכל הוא התרחש. התשובה שלי באה ממקום אחר, מהמקום האמוני. לפני כשבועיים קראנו בתורה בפרשת האזינו (דברים פרק לב פסוקים כט - ל): ל֥וּ חָכְמ֖וּ יַשְׂכִּ֣ילוּ זֹ֑את יָבִ֖ינוּ לְאַחֲרִיתָֽם: אֵיכָ֞ה יִרְדֹּ֤ף אֶחָד֙ אֶ֔לֶף וּשְׁנַ֖יִם יָנִ֣יסוּ רְבָבָ֑ה אִם־לֹא֙ כִּי־צוּרָ֣ם מְכָרָ֔ם וַֽה' הִסְגִּירָֽם: יש מצבים שבהם כל מי שמתבונן בהם, באופן מעמיק, הוא אמור להגיע למסקנה הפשוטה: "צורם מכרם וה' הסגירם". כשהמערכת קורסת ברגע אחד, למרות שמי שתוקף אותו עושה זאת בכוחות שאינם מסוגלים לעשות זאת, ההסבר היחיד של האדם החכם הוא: "צורם מכרם וה' הסגירם". יד ה' עשתה זאת, ובעטיה הכל התפורר כאבק. השאלה הבאה היא כמובן מדוע? ועל זה כמובן אין לנו תשובה. התורה נתנה את ההסבר (דברים פרק לב פסוק כ - כא): וַיֹּ֗אמֶר אַסְתִּ֤ירָה פָנַי֙ מֵהֶ֔ם אֶרְאֶ֖ה מָ֣ה אַחֲרִיתָ֑ם כִּ֣י ד֤וֹר תַּהְפֻּכֹת֙ הֵ֔מָּה בָּנִ֖ים לֹא־אֵמֻ֥ן בָּֽם: הֵ֚ם קִנְא֣וּנִי בְלֹא־אֵ֔ל כִּעֲס֖וּנִי בְּהַבְלֵיהֶ֑ם וַאֲנִי֙ אַקְנִיאֵ֣ם בְּלֹא־עָ֔ם בְּג֥וֹי נָבָ֖ל אַכְעִיסֵֽם: בשירת האזינו משה רבנו אומר לעם ישראל שהמצב הזה הוא תוצאה מהליכה בדרך שאינה רצויה בעיני ה' לחלוטין. האם אנחנו שם? האם זה המצב שלנו? אין לנו שום יכולת לומר דבר שכזה, וכל כך הרבה דברים טובים אנו רואים בעינינו בעם ישראל. אז למה? אין לנו תשובה. אולם דבר אחד אנחנו מבינים, המציאות הזאת מאפשרת לנו לתקוף את החמאס ולמוטט אותו לחלוטין, לכבוש את רצועת עזה ולנקות אותה לחלוטין ממחבלים ומכל מי שעוין אותנו. יש לנו את ההצדקה המוסרית המלאה לעשות זאת, ויש לנו (לפחות נכון לעכשיו) גם את הגיבוי העולמי הנדרש למבצע כזה. המציאות שהייתה בשטח עד ליום שמחת תורה תשפ"ד בשעה שש וחצי בבוקר לא אפשרה לנו לעשות זאת, לא מבחינת אזרחי ישראל, ולא מבחינת אומות העולם, לא מבחינה פוליטית, ולהבנת רבים מעם ישראל גם לא מבחינה מוסרית. אבל עכשיו הכל נפתח, הכל הותר, הכל מוסרי, ונדרש. מכה כל כך כואבת ספגנו, אבל היא העירה אותנו מתרדמה, ופתחה לפנינו את הדרך לריסוק מוחלט של אויבינו, והמכה הזאת גם תפתח לנו את העיניים בכל מה שנוגע למה שמתרחש בגבול הצפוני. האם ננצל את ההזדמנות הזאת שנפתחה בפנינו, ועלתה לנו בדמים כה רבים? ימים יגידו. אולם מחובתנו לומר זאת באופן הכי ברור וחד משמעי למנהיגינו – זו התוצאה שאליה אנו מייחלים – הכרעת אויבינו וחיסולם באופן טוטאלי. אין מרחמים בדין, וכל מי שמרחם על אכזרים סופו מתאכזר על רחמנים. ואנו רוצים לשוב ולחיות כאן חיים ראויים לשמם, בכל מרחבי ארצנו, בשלווה ונחת, ואם לשם כך נאלץ לשלם את מחיר המלחמה – נשלמנה. וה' יעשה הטוב בעיניו ויושיע את עמו במהרה, ותקוים בנו התפילה "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים".
