יואבי היקר, נכד שלנו, ביום ששי עוד היית בחופשה מיחידתך. התענגת בחיק המשפחה וחבריך, בילית עם חברתך האהובה, וכמוך כולנו. אנחנו, קרובינו ועם ישראל כולו. ואז התעוררנו לבוקר בלהות. שמחת תורה הפכה למלחמה שאינה כתובה בתורה. אנחנו סופרים את מאות חללינו, חיילים ואזרחים, נשים, זקנים ופעוטות. גם לפני חמישים שנה בדיוק, שלושים שנה לפני שנולדת, ההפתעה היתה חמורה וקריטית, אך לא כמו בזו הפעם. אחרי הניצחון הגדול ההוא, שעלה לנו במחיר דמים של כמעט 2,700 חיילים ומפקדים, וכאשר אתה נולדת, חשבנו כולנו עליך, המתנה שקיבלנו ערב ראש השנה תשס"ד, שכאשר תגדל ותהיה כעבור י"ח שנים לחייל, לא יהיו עוד מלחמות, בוודאי לא כמלחמה ההיא. התבדינו לא אחת ולא שתיים. היו מבצעים, היה טרור, היו מלחמות, היו חללים, אבל מה שאירע שלשום ומה שיקרה בימים הבאים – כדבר הזה לא העלינו בדמיוננו. כן, היו כאלה שהזהירו, ובראשם האלופים יצחק בריק, גרשון הכהן וכן אל"מ יגאל כרמון. איש לא שעה ולא התייחס ברצינות לאזהרותיהם שפורסמו ברבים, בכלי התקשורת השונים, לנורות האדומות שהדליקו לנגד עיני ההנהגה והציבור כולו. הנהגה זו, כמו ב1973, נשענה – כי כך היה נוח לה – על קונספציה. כן, שוב קונספציה, שעולה לנו במחיר דמים שהולך וגדל מיום ליום. יואב, אתה וחבריך הלוחמים המופלאים באים לתקן את הכישלון הנורא בצמרת הביטחונים והמדינית. אין לכם ברירה. אתם יוצאים למלחמה כדי להגן על עצם קיומה של המדינה. מדינה שעד שבת בבוקר היתה נתונה במעין מלחמת אזרחים פנימית, הזויה, שהובילו אנשים בלתי אחראים בתוכנו, החלישו את רוח ישראל, יצרו לה דימוי של "קורי עכביש". בכך עודדו את האויב השטני, הצועק "אללה אכבר" לפרוץ את הגדר (היכן היו שומרי ישראל?) ולבצע את זממם. והטרוריסטים של החמאס הצליחו כפי שגם הם לא שיערו. הצלחתם קוראת גם לשותפיהם, הטרוריסטים של חזבאללה, בצפון לנסות לפרוץ אל הגליל. יואבי, צבא ישראל שאתה היום חלק ממנו, הוא קיר הברזל שלנו, הקיר האחרון שמגן על כולנו. אתה וחבריך יוצאים למערכה קשה. אין לצערנו מנוס ממנה. מלחמת אין-ברירה. אתם תנצחו בה. אין לי ספק. אתה וכל היחידות בסדיר ובמילואים, גם אלה שעד סוף שבוע שעבר הגדירו עצמם כ"סרבנים" או כ"לא מתנדבים". כולכם מהווים אגרוף אחד, שיש לו תפקיד אחד – למחוץ את האויב, שיכור הניצחון הזמני, שטוף השנאה, מוסת בידי קנאי דת פנאטיים, שמוכנים שימותו רבבות מבני עמם, שעזה תהרס כליל, רק כדי שיהודים רבים יירצחו. זה הסיפוק שלהם. אויב חסר רחמים, שניצל היטב את הפרצות בגדר ובתודעה הכושלת שלנו. השאננות, הרצון שלא לראות את התמונה החזויה בידי מומחים מקצועיים, מנוסים, שאינם פוליטיים, אלה היו בעוכרנו. עליך, יואבי שלי, ועל חבריך לעצום עיניים לאשר קרה לנו, לאזור עוז ולהכות באויב עד חורמה. אנחנו בעורף, ההורים שלך, אחותך והסבים בעין-החורש וברמת-גן, איננו מפסיקים לחשוב עליך ועל חבריך. צאו למשימה הקשה בשם העם היהודי כולו ומאות דורות של קיומו, של חלום הקמת מדינתו במולדתו ההיסטורית, עשו בכל עוצמתכם ורוח אפכם את המוטל עליכם ושובו כולכם הביתה בשלום. ה' עוז לעמו וללוחמיו יתן.
