שני אישים חפצים להצטרף לממשלת חירום. אביגדור ליברמן דורש כתנאי כניסה לממשלת חירום את הגדרת מטרת המלחמה: חיסול החמאס. הוא איננו דורש תיקים. לכן אותו ראוי לצרף לממשלה. הוא יתרום לאחדות בעם ולהגברת רוח הלחימה. גם בני גנץ רוצה להצטרף לממשלה. זה אותו בני גנץ שהיה אלוף פיקוד המרכז לקראת מבצע חומת מגן. לפי דברי רב אלוף אביב כוכבי, אריאל שרון הבין שלצורך הצלחת המבצע יש להעביר את גנץ מתפקידו. גורל המלחמה תלוי בתפקודו הטוב של הצבא וזה תלוי בכמה שאלות עקרוניות: כיצד נתמודד מוסרית עם הסבל של האויב? האם נאפשר לחיל התותחנים להרוס שכונות לפי צרכי המלחמה או שנעדיף שכמה חיילי צה"ל יֵהרגו כדי להימנע מגרימת הרס של הרבה בתים והריגת מאות מתושבי עזה? לפי דבריו של אביגדור ליברמן, הוא עשוי לתמוך בהפצצות מסיביות על עזה. לעומת זאת, לפי נסיון העבר בני גנץ עלול לרחם על האויב ולהעדיף את חיי אזרחיו של האויב על פני חיי חיילינו. 13 חיילי גולני נהרגו בסג'עיה ועל כך אמר בני גנץ: "סיכנתי את חיילי גולני מטעמים מוסריים ואני גאה בכך". מדוע הוא מתגאה בכך? פשוט, כי זו תפיסתו המוסרית. אין מקום לכעוס על גנץ, אבל לא יתכן לאפשר לו להיות מעורב בהחלטות הרות הגורל שמתקבלות במהלך ניהול המלחמה. כיצד המנהיגים יתמודדו עם דרישות של המערכת המשפטית להגבלת הלחימה? גם בנושא זה יש פער קיצוני בין שני האישים, אביגדור ליברמן ובני גנץ, אולם כדי לשמור על אחדות המחנה, ראוי לדחות נושא זה לרגע שבו המלחמה תסתיים. נעבור לשאלת היכולת הבין אישית: האם ראשי הקואליציה יֵצאו בקריאות משותפות או שידברו באופן שיעורר ספקות בקרב החיילים והאזרחים? זה תלוי ביכולת של חברי הקואליציה לשתף פעולה. נתניהו וליברמן הוכיחו יכולת מרשימה לשתף פעולה לאורך שנים (אמנם בשנים האחרונות עבר ביניהם חתול שחור, אבל במצב המלחמה, הם סביר שהם יוכלו לשתף פעולה). מערכת היחסים של גנץ עם נתניהו במהלך הלחימה בקורונה היתה כישלון חרוץ. כיצד אפשר לצפות מגנץ לשתף פעולה עם נתניהו במצב הרבה יותר מורכב של מלחמה מול אויב אנושי אם הוא נכשל במצב הרבה יותר פשוט? זה נחמד להגדיל את הקואליציה, אבל צריך לנהוג ברגישות ובחכמה ולצרף רק מי שבאמת בא לתרום למאמץ המלחמתי. נסיון העבר מורה, שאביגדור ליברמן עשוי לתרום לרוח הלחימה. דוקא אותו ראוי לצרף לקואליציה. לסיום, ראוי להזכיר: לקראת הבחירות לכנסת, חיילים רבים החליטו ברגע האחרון לבחור באיתמר בן גביר במקום בבני גנץ, בו חשבו לבחור לפני כן. הסִבה לכך היתה בדיוק הפער בין תפיסת הביטחון של איתמר בן גביר לזו של בני גנץ (המהפך של חימוש האזרחים בנשק אישי אותו הוביל בן גביר משפר כרגע את תחושת הביטחון של האזרחים). סביר שאותו מאבק על קולות החיילים בין בני גנץ ובין איתמר בן גביר הוא זה ששינה את תוצאות הבחירות והעביר כמה מנדטים מהשמאל לימין. אם נתניהו יאפשר לגנץ להיות מעורב בניהול המלחמה, הוא עלול לקומם את החיילים ובפרט את חיילי גולני שנפגעו מבני גנץ. דוקא לחיילי גולני שחטפו מהלומה קשה מהחמאס לא מגיע לראות עכשו את גנץ שותף לניהול המלחמה. הכותב חבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
