מה שקורה אצלנו בקטן הוא דגימה של צרה עולמית אקוטית. לכן תגובת ישראל כעת תהיה תפנית היסטורית גדולה או החמצה היסטורית אדירה. מבחינה מוסרית ומבחינה אסטרטגית ומבחינת הקשר ביניהם. גלי הפייסנות הפצפיסטית-ליברלית שמילאו את אירופה מאז מלחמת העולם התנפצו בשנים האחרונות אל סלעי ההגירה-רבתי של המוסלמים ואל מול המלחמה הקטלנית באוקראינה. אירופה נבוכה, והגל השמרני והלאומי החזק במדינות רבות באירופה (מפינלנד ושוודיה דרך הונגריה ופולין ועד גרמניה וצרפת) מעיד על השבר של השפה הליברלית ככלי מספיק לניהול מדיניות הפנים והחוץ, גם אם לא פעם הוא חורג למחוזות גזעניים. הניצול לרעה של הליברליזם של המערב על ידי האיסלאם האנטי-ליברלי הופך את המשך השימוש בשפת זכויות הפרט כשפה בלעדית או כמעט-בלעדית לאקט אנטי מוסרי של תרבות ושל חברה מחוסרת כלים להגן על עצמה. אך זוהי רק ההתחלה. אלו הן אותן עיזים שכבר נכנסו אל הסלון וגורמים בו לאי נוחות. ואולם, חיות הטרף עדיין נוהמות במבואה. הבלבול הפייסני האדיר של המערב מול איראן, תוך התעלמות מן האידאולוגיה המוסלמית-משיחית שלה וממגמותיה התוקפניות, ותוך נסיון לתרגם את מניעיהם של האיראניים לשפת אינטרסים מערבית, מהווים איום ממשי על מדינות המערב. הוא תוצר ברור של הפצפיזם המוטמע במערב ואת החשש שלו מפגיעה מרחיקת לכת ולא אלגנטית באוכלוסייה בלתי מעורבת במסגרת מלחמה כוללת. הימנעותו של המערב לנקוט בפעולה כל עוד הדבר אפשרי, עלול להמיט עליו אסונות כבדים ביום פקודה. ואם ברצונם של האירופאים לדמיין איך הוא ייראה – שיתוף הפעולה האיראני-שיעי עם האיסלאם הפוליטי הסוני של חמאס באזורנו, יכול לדאבוננו לסייע להם בדמיון המודרך. וחזרה לישראל. הארועים הקשים שראינו בימים האחרונים הם רק פרומו קטן לאסונות שעלולים להתרחש אם ישראל תמשיך בחוסר הבנה של המרחב שבו היא פועלת, ותמשיך לנהוג כאילו מאה אלף (!) הטילים בהם איראן חימשה את חיזבאללה נמצאים שם "כדי להחליד במחסנים". למי שעוד היה ספק עד השבוע, אין לנו את הפריוילוגיה לקבל ולהכיל כנתון את התעצמות בניין הכח של ארגוני טרור מפלצתיים בסמוך לגבולינו, והאימונים המתגברים של 2500 לוחמי העילית של כוח רדואן הם ארוע מסוכן שאי אפשר להפריז בחומרתו. אכן כן, אין דרך למגר את הכח הזה אלא במחיר פגיעה קשה באוכלוסייה הטרוריסטית כולה. אבל המערב מסורס מבחינה היכולת שלו להפעיל כח. התמהיל של שפה ליברלית-פצפיסטית, של שורשים נוצריים ושל טראומות עבר פאשיסטי וטוטליטארי - עשה את שלו. כך או כך, זהו המצב וזה מקור המבוכה המשפיעה בעוצמה רבה גם על האליטות בישראל הכבולות לתודעה המקבילה במערב. וזה גם חלון ההזדמנויות שנפתח. עוד באותו נושא: הושעה המרצה שהשתלח בלוחמי צה"ל קטאר זועמת על השב"כ ממצאי התחקירים מחייבים חקירה פלילית אין פה אג'נדה פוליטית, רק רוצים צדק המתקפה הרצחנית שנחתה על ישראל מזמנת לנו את האפשרות ואת הצידוק ואת הלגיטימציה לעזור למערב להחליף דיסקט. המערב מתבונן בציפיה סמויה שנציב חלופה ברורה לשיח זכויות הפרט הבלתי-מציאותי שהוא עצמו עדיין משוחח. מחיר הדמים הנוראי ששילמנו חורך את הנפש וכואב עד בלי די, אך חובתנו ההיסטורית והמוסרית כלפי החללים היא להפוך את אסון מותם אל המומנט שמנע אסון גדול הימנו. לישראל ולעולם. זה דורש מאמץ חברתי אדיר לפעול בניגוד לנטיה הטבעית להמשיך בקונספציות הישנות. אנו מחווטים לזה ברמה ביולוגית-אבולוציונית כמעט. אבל זהו כרגע הכרח שרידותי וקיומי - לדמיין את הסדר האזורי החדש ולחתור לעיצובו ברגע הקשה והחד-פעמי הזה. הוא כולל מספר מרכיבים מן הקל אל הכבד: 1. הקרסה מלאה של כוחו הצבאי של חמאס וכל מרכיבי שלטונו בצורה חד משמעית. 2. הכוונת האוכלוסיה ברצועה להתקדמות מצפון לדרום עד ליציאת רובה לשטח סיני ועידוד התיישבותה שם או בארצות אחרות. מדובר באוכלוסיה שרובה פליטים שהעולם הערבי מנע את יישובם מחדש כדרך שאר הפליטים מאמצע המאה העשרים. מזווית אחרת, כמחצית מן האוכלוסיה מתחת לגיל 18 וגדלה תחת חינוך חמאסי. חשבו לבד על המשמעות של זה. 3. החלת ריבונות על חציה הצפוני של רצועת עזה ורצועת בטחון משמעותית לאורך הרצועה כולה – ללא אוכלוסיה ומבנים. 4. תהליך זה צריך להוות מודל להמשך פעולה יזומה מול חיזבאללה בדרום לבנון. סדר הפעולות הזה, יביא מספר תוצאות רצויות. הוא יבהיר לאויבינו את סופו של מי שמאיים עלינו באופן אפקטיבי. זה לא יחסל אותם מיידית אבל בהחלט יפגע עמוקות במורל ובמוטיבציה. הוא יחסל מן היסוד את האיום מן הרצועה. הוא יהווה מודל נכון לטיפול ההמשכי באיום מן הצפון. ולא פחות מכך, לטיפול של המערב בטירוף של איראן. באופן אחר, הוא יסמן עמדה חדשה כלפי מדינות טוטאליטריות המאיימות על הסדר העולמי, ובראשן סין. מתווה בסיסי זה איננו כולל התייחסות למכלול האתגרים היחב"ליים והמבצעיים שהוא מציב, אך יש לבחון אותו בהיבט האסטרטגי, ההרתעתי, והתועלתני. אינני רואה כל יתרון מוסרי במי שממשיך לבחון אותו דרך פריזמת הסבל של האוכלוסיה העזתית. הוא בעיקר לוקה בעיני בעיוות מוסרי ושרידותי גם יחד.
