מתוך ויתור על צלם אנוש, צעד בלתי אנושי שאף אדם תרבותי לא יכול לחזות, הפלשתינאים הפתיעו את ישראל ואת העולם בהפעילם 'פצצות אדם' באינטיפאדה השנייה ו'חיות אדם', במתקפתם על יישובי עוטף עזה. טרור חסר עכבות אנושיות משקף מלחמה לא אנושית, המעמידה את הצד המותקף בסיטואציות בלתי אפשריות מבחינת עולם הערכים שלו. מאחר שהקפדה על כללי המלחמה, ערכיה וחוקיה המקובלים בלחימה אנושית, איננה מאפשרת לחימה יעילה בסוג זה של טרור, הופכת ההקפדה עליהם את הצד המותקף לבלתי־אנושי כלפי עצמו, ולכן בעל כורחו גם לבלתי מוסרי כמו הטרוריסטים. בגלל חוסר ההלימה שנוצרה בין ערכי וחוקי המלחמה האנושית ללחימתם הבלתי אנושית של הפלשתינאים, תגובתה של ישראל לזוועות הטרור הפלשתינאי ב-2000 הייתה מהוססת ולכן, המלחמה הארוכה ורווית האבדות, הסתיימה בניצחון מובהק של תרבות קידוש המוות. המצב במלחמה זאת שונה לחלוטין; ישראל היא כיום הדמוקרטיה הליברלית היחידה בעולם שיש לה מוסר מדינתי סדור שערכיו הגזורים ממוסר הנביאים קבועים במגילת העצמאות ובחוק יסוד כבוד האדם וחרותו שמקנה לערכים תוקף מחייב של חוקה. יוקרתם בעולם של בג"ץ ושופטיו הושגו מדבקותם ארוכת השנים הבלתי מתפשרת בחוק זה ועכשיו, כמו צה"ל, מחובתם להתייצב לדגל. הערך הראשון המוזכר בחוק היסוד - קדושת החיים, הוא ערך מכונן עליון שמיוצג באירוע העקדה - סמלו המובהק של הולדת ההומניזם והעברת האדם מתרבות שמקדשת את המוות וסמלה הוא סדום, לתרבות שמקדשת את החיים וסמלה היא ירושלים; ליבה של העיר וגם של העולם התרבותי, היא אבן השתייה עליה נעקד לפי המסורת יצחק ולכן הונחה בה התשתית לעולם מוסרי והומאני. הגבלת לחימתה של ישראל בעזה וקשירת ידי צה"ל, תגרום להארכת המלחמה, לאובדן נוסף של חיי חיילים ואזרחים ישראלים ולמחיר כלכלי כבד. ישראל הופכת בכך חוקים שנועדו להגביל את הלחימה כדי להגן על החיים ורכושם של לוחמי ואזרחי שני הצדדים, למי שמגינה על חיי אויביה (מרחמת על אכזרים) ומפקירה את חיי אזרחיה וחייליה (מתאכזרת לרחמנים). לניצחון גדול מזה תרבות המוות ומפיציה בזירה לא יכולים לצפות וכדי למנוע זאת על ישראל לנהל את המלחמה בעזה, בגיבוי בג"ץ ויוקרת שופטיו, בכפוף לחוק כבוד האדם וחרותו. במקביל עליה להסביר בעולם בעזרת שופטיה, את מהות העוגן המוסרי עליו היא משעינה את לחימת צה"ל – עוגן, שבמלחמה הזו במיוחד, הוא אבן השתייה של עוצמתה הצבאית ויכולתה לנצח. כסדום, ערי גרמניה הנאצית וערי דאעש, גם על עזה להיחרב לאלתר. החרבת עריה של אוקראינה השלווה נוגדת את החוק, המוסר והמצפון, לעומת זאת, החרבתה של עזה - מאורת חיות אדם רוצחי, שוחטי, עורפי וחוטפי זקנים, נשים וילדים – בירת תרבות קדוש המוות, היא מחויבת! זאת, בצו החוק, המוסר והמצפון וייעודו של העם היהודי: לדאוג לשלום העולם ואזרחיו ולהפיץ לשם כך את ערכיו, לא במסעות-צלב וג'יהד, אלא בדוגמה אישית, שעכשיו הוא נדרש להפגינה בביטחון ובנחישות, קבל עם ועולם. זמן במלחמה הוא משאב יקר ובניגוד למשאבים אחרים, כפי שאמר נפוליאון, לזמן אבוד אין תחליף. זמן התגובה האופרטיבית היעילה בעזה הולך ומתקצר ולכן, על צה"ל לפתוח במתקפה רבת עוצמה, לא כדי לנקום, להנחית מכה קשה, לרוקן בנק מטרות, או להרתיע, אלא כדי להשמיד ולהכריע. להחרבתה של העיר בעצימות הגבוהה ביותר שצה"ל יכול לגייס ובמהירות הגדולה ביותר שהוא יכול להילחם, יש להקדים את פינוי העיר מאזרחיה לדרום הרצועה. סביר שתמצא ביניהם האחות הרחמניה מבית החולים שיפא (שגם אותו יש להרוס מעל ומתחת לאדמה) שסרטון שלה צוהלת עם קבלת הידיעה שבעלה השהיד נהרג, מסתובב ברשתות החברתיות ומצהיל ומלהיט חיות אדם נוספות כמוה וכבן זוגה, בזירה ובעולם. כדי לחסוך בחיי לוחמי צה"ל, כנדרש לאור עקרונות המלחמה וכלליה וע"פ חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, יש לבסס את החרבת העיר על לחימה מנגד - אווירית, ארטילרית והנדסית ועל לחימה קרקעית אוחר;. כמו לחימת האמריקנים בםלוג'ה, גם עליה להתנהל ככל האפשר, רק בשטחים מושטחים שקודם להשטחתם מרחוק, היו שטחים בנויים מסוכנים.
