לכבוד ראשיה שריה ויועציה, וכל נבחרי הציבור ומנהיגיו מעשה באריה. אריה עם קורות חיים מרשימים, אבל ברבות הימים התפתחו בתוכו קונפליקטים שונים, שהעיבו על כוחו וגבורתו. האריה השמין קצת, הפך למרושל ועצלן. ויום אחד נפל שרוע בתרדמה ברחוב העיר. והיה שם כלב אחד, חצוף ועז פנים, וניצל את הרגע הזה. ונתן לאריה ביס בכף רגלו, ומרוב שנתו הכבדה של האריה וניוולו, הצליח הכלב הארור הזה לתלוש לו שתי אצבעות, ולברוח. והאריה התעורר בכאבי אימה וזעם, והחל לשאוג. וברגע מכונן זה, עמד האריה בפני צומת גורלית. אפשרות אחת, לשים פעמיו ליד שרה, לארגן לעצמו קלנועית, להמשיך משם לביטוח לאומי, להוציא אחוזי נכות, ותו חניה. ושאר תפנוקים. והאפשרות השניה, לשאוג, לקום, לחזור להיות אריה. לתפוס את הכלב הארור הזה, לקרוע אותו לגזרי גזרים. לפרק אותו לחתיכות ולפזר אותו בכל העיר. כי יש עוד הרבה כלבים ארורים שמתבוננים ברוב עניין, ולוטשים עיניהם ושיניהם. וזו כבר סכנה קיומית לאריה, אם בכל פעם יקבל כזה ביס, ויאבד עוד אצבעות, ויוציא עוד אחוזי נכות. דעו לכם מנהיגי הציבור. העם שלנו הוא עם אחד, אריה אחד גדול. והעם בוחר כעת להיות אריה, והוא שואג. וכמו שהעם שלנו מתעורר מריבצו, נוטש את חולשותיו, זונח את מריבותיו, מתמסר בכל כוחותיו להרמת רוח העם ולניצחון גדול, כך אתם, נבחרי הציבור, צריכים להתעורר פי כמה וכמה. להחליף דיסקט. לשנות קונספציה. לזנוח את הטעויות, החולשות, והקוסנפציות, שהביאו אותנו עד הלום. להתרומם מעל המלחמות האישיות והמאבקים, המוצדקים או המטופשים, ולהתאחד. להתנקות מהתיסבוכים המוסריים המעוותים, שהקנו לכלב הארור הזה זכויות אדם, וכבלו את ידינו מלטפל בו כמו שצריך. עזה לא תראה אור. לא תקבל חשמל, מים ואספקה. עד שכל החטופים יחזרו. עד שיושמד החמאס. עד שכל שונאינו יושמדו או ינוסו על נפשם. כל החוגגים בעזה, דמם בראשם. את האסירים הביטחוניים שבידינו, במקום להאכיל אותם מטעמים, תוציאו אותם להורג ! זו לא עת להכלה ואיפוק וסבלנות. זו עת לשאוג, לנקום, ולהפיל מורא על כל הכלבים הארורים, פראי אדם שמעשיהם כמעשה הנאצים ימ"ש ! תשנו את הדיסקט ! דעו לכם מנהיגי הציבור. זוהי שעה גדולה וגורלית. עיני כל העולם נשואות אלינו. עיני כל שונאי ישראל מתבוננות בנו. אנחנו לא רוצים קלנועית ותו חניה. ליבשו גבורה. הרימו ראש. הרימו את כבוד ישראל. השיבו מלחמה שערה. בלי עכבות. בלי מורא. בלי רחמנות. בלי מוסר מעוות. שינוסו כל אויבינו על נפשם. אחזו ברוחו הגדולה של דוד מלך ישראל, בעמדו לפני גלית הפלשתי: וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־הַפְּלִשְׁתִּ֔י אַתָּה֙ בָּ֣א אֵלַ֔י בְּחֶ֖רֶב וּבַחֲנִ֣ית וּבְכִיד֑וֹן וְאָנֹכִ֣י בָֽא־אֵלֶ֗יךָ בְּשֵׁם֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֱלֹהֵ֛י מַעַרְכ֥וֹת יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁ֥ר חֵרַֽפְתָּ׃ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֡ה יְסַגֶּרְךָ֩ יְהֹוָ֨ה בְּיָדִ֜י וְהִכִּיתִ֗ךָ וַהֲסִרֹתִ֤י אֶת־רֹֽאשְׁךָ֙ מֵעָלֶ֔יךָ וְנָ֨תַתִּ֜י פֶּ֣גֶר מַחֲנֵ֤ה פְלִשְׁתִּים֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה לְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְחַיַּ֣ת הָאָ֑רֶץ וְיֵֽדְעוּ֙ כׇּל־הָאָ֔רֶץ כִּ֛י יֵ֥שׁ אֱלֹהִ֖ים לְיִשְׂרָאֵֽל׃ הכותב הוא רב ישוב מבואות יריחו
