כיצד קשור חטאם של בני דור המבול לעונשם? מדוע העניש אותם הקב"ה דווקא במבול? על חטאי הדור המתוארים בפרשה, "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס" (בראשית ו, יא), אמרו חז"ל: "ותשחת הארץ" – אלו עריות; "ותמלא הארץ חמס" – לא נחתם דינם אלא על הגזל. השורש המשותף לגזל ולעריות הוא העדר הגבולות. מותר לקחת את אשתו של האחר או את ממונו, ואין שום דבר ששייך רק לבעליו – כל אחד יכול לקחת מחברו. אין גבולות ברורים. העולם פרוץ כרצון איש ואיש. ומהו מבול? השפעת מים ללא גבול. המים, באמצעות הגשם, מביאים חיים לעולם, אך נצרכת מידה המותאמת ליכולת הקיבול של העולם. מיזוג של חסד עם גבורה, השפעה עם צמצום. מים ללא גבול פירושם מוות, מבול, ובלשון חז"ל: "שבלבל את הכל". כל דבר טוב וחיובי שמגיע במידה מוגזמת, בלי גבולות ברורים, מזיק לבסוף, מבלבל את הנפש והורס את החיים. הקב"ה אומר כביכול לדור המבול: אתם רוצים לחיות ללא גבול? הרי לכם חיים ללא כל גבול, מים בלתי מוגבלים. מוות. זו תוצאה טבעית של התנהגותכם. כשאין גבול ברור יש מוות. פרצות בהגנת הגבולות מזמינות אסונות, כפי שחווינו. כשאין גבול אזי "ותמלא הארץ חמ(א)ס". הגבול מאפשר ביטחון ויכולת לחיות חיים טובים וחופשיים בתוכו. מטרת הגבול אינה לצמצם, להגביל, להתנגד לרצונו של המוגבל, אלא להיפך: לאפשר חיים. להוסיף חיים מוגנים וטובים בתוך המרחב המוגבל. ילד שיגדל ללא גבולות חינוכיים יפתח פחות ביטחון עצמי, יציבות ותמיכה. הוא יהיה חסר יכולת לאמוד מה מפריח ומצמיח ומה מפיל ומסוכן. הקב"ה אוסר עלינו דברים. כביכול הוא מגביל את מעשינו, אך אנו מבינים שהוא בא להצמיח אותנו, לכוון אותנו לחיות בשמחה ובחֵרות בתוך אותם גבולות. כשנרצה בליבנו את החיים שהוא מייעד לנו נבין עד כמה הגבולות הם היסוד והבניין לחיים אלו; עד כמה ה"איסורים" אוסרים ומחברים – קושרים אותנו עימו בטוב, בחיים, בשמחה. עולם פרוץ מצמצם חיים – הגבולות וההגנה בונים ומצמיחים חיים ושמחה בתוכם. המלחמה הזאת הבהירה לכולנו, גם למי שהסתפק עד כה, שהשלב הראשון בלחימה הוא להגדיר את האויב כאויב. להתפכח מהתפיסה שהאויב הנורא אינו "בסך הכל משהו על הרצף" אלא רוצה בהשמדתנו, רע מוחלט! רק כך נוכל לבצר את הגבולות שלנו מול האויב. אולי נוכל ללמוד מכך גם לעולמנו הרוחני. האויבים שלנו אינם רק בני המוות מהחמאס, אלא כל הכוחות המתנגדים לחיינו היהודיים. נשתדל להגדיר ולהגביל לא רק את אויבינו החפצים בהשמדתנו הפיזית אלא גם את ההשפעות החיצוניות שנכנסות אלינו. נקשיב לרבש"ע שמלמדנו להבחין בין טוב לרע. וכמו שהוא מבדיל ורוצה שנבנה גבולות בין ישראל לעמים, כך הוא "מבדיל בין קודש וחול ובין אור לחושך", בין תרבות טובה לנו, תורתנו המחיה אותנו לבין השפעות חיצוניות. ריבונו של עולם מחיה אותנו באהבתו אותנו ובהגבלת כוחותינו הנמוכים כדי להחיותנו בחיי נצח טהורים. חיי נצח מושתתים על הבחנה וגבול בין טוב לרע, בין רצון ה' להפכו. עם ישראל חי! כיון שאנו נלחמים את מלחמות ה', אנו מתמלאים באמונה בנצחונו שהוא נצחוננו. ננצח בעזרתו נצחון צבאי אך גם נשמתנו הפנימית והטהורה תנצח. הרוח תגבר על כל אויבינו לסוגיהם. "כי הם חיינו ואורך ימינו" – נחיה חיי קדושה וטהרה, חיי תורה והשראת שכינה. "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא" – לקומם ממלכת כוהנים וגוי קדוש בארץ הקודש. מתוך ביטחון בצור ישראל וגואלו יקוים בנו "ה' מעוז חיי ממי אפחד". מתוך חיבור למקור חיינו ועוצמתנו, לריבונו של עולם, נזקוף את קומתנו הפנימית. נאמין שהצרה הזו באה כדי להוליד לידה חדשה והתקדמות משמעותית בגאולתנו. "תבנה חומות ירושלים, כי לך לבד בטחנו". "בה' נעשה חיל והוא יבוס צרינו". במהרה בימינו אמן. הכותב הוא רב היישוב רחלים ור"מ בישיבה הגבוהה בעלי
