אך טבעי הוא שמרגע בו אדם נולד הוא מנסה לייצר סדר בעולם סביבו. יציבות בתחומי חיים שונים מאפשרת לנו לצפות ולנבא במידה מסוימת את העתיד להתרחש – דבר שמסייע לנו ליצור תחושת ביטחון.
אבל מה קורה כששום דבר לא נראה טבעי יותר? כאשר מסעות טבח אכזריים מתבצעים בבני עמנו, כשתושבים מפונים מבתיהם ואלפי רקטות משוגרות למרכזי אוכלוסייה? לכאורה, התשובה היא כאוס. מוחלט. כל המוכר והידוע מתערער וקשה להתחיל לחשוב בכלל מאיפה מתחילים לעשות סדר.
נראה שהגרעינים התורניים הפרושים ברחבי הארץ ונטועים עמוק בעשייה עירונית במהלך השנה, הצליחו לגבור על תחושת הכאוס. לאחר ההלם הראשוני שחווה כל אזרח ישראלי באשר הוא, תנופת עשייה אדירה שטפה את כלל הגרעינים והקהילות עם פרוץ המלחמה, עשייה שקיבלה ממדים חסרי תקדים, ומתמקדת בהתמודדות עם אתגרי העורף בזמן לחימה: השמשת מקלטים, קנייה ושינוע מזון ותרופות לקשישים, תליית דגלים ושלטי חיזוק ברחובות העיר, הקמת וועדות חסד לנזקקים, מענה רגשי למשפחות המגוייסים, פתיחת קייטנות לילדים ואספקת ארוחות חמות לכוחות הביטחון.
עם ישראל חי: כולם רוצים להיות חלק
מהו גרעין תורני? "גרעין תורני הוא תופעה ייחודית של קהילה המורכבת ממשפחות שגרות בעיר ושמות לעצמן מטרה לעסוק בעשייה חברתית בקרב התושבים", אומר אופיר חיים מהגרעין התורני בקריית מלאכי. חיים מתגורר בעיר כבר 17 שנה ומעורב בעשייה של הגרעין התורני בעיר מאז.
"הגרעין נותן ערך מוסף משמעותי ביכולת להבין את הצרכים המדויקים של העיר ותושביה, ונתינת מענה בניואנסים הקטנים ביותר של הסביבה" הוא אומר, "בחירום, הערך המוסף של הגרעין מתחדד עוד יותר, כיוון שמשאבי המערכת מופנים לאלף ואחד מקומות בו זמנית, ובסוף מי שנמצא בקצה – הם אנשי הגרעין שנותנים את המענה לאתגרים שעלולים ליפול בין הכיסאות. ודוגמאות לכך אנחנו רואים בשבועיים שחלפו".
דוגמה קטנה שממחישה באופן משמעותי בדיוק את העניין הזה הוא הסיפור של שולמית טימסית, מהגרעין בקריית שמונה. "קיבלנו עשרות פניות מחיילים שנמצאים בשטחי הכינוס שמבקשים ארוחה חמה. תוך חצי שעה אירגנו ארוחות והמשלוח יצא לשטחי הכינוס" היא מספרת, "כעבור כמה שעות התקשרו מעוד פלוגה המונה 80 חיילים וביקשו גם הם ארוחה חמה - כבר שבוע שהם בשטח ועדיין לא קיבלו ארוחה חמה אחת. הגרעין התורני התגייס מייד: תוך שעה יצאנו חזרה לגבול עם שישה סירי ענק מלאים כל טוב".
את הרב אביהוא פישפדר, ראש ישיבת ההסדר והגרעין התורני אשקלון, ההתגייסות והרצון לעזור לא מפתיעה כלל. "כולם רוצים להיות שותפים. כולם רוצים לחוש שייכים. "אני אספר סיפור שקרה לי לפני כמה ימים: הלכתי לעשות קניות גדולות לחמ''ל המתנדבים בעיר. במהלך הקניות פגש אותי מכר, וכשהוא הבין למי נועדו קניות, הוא מיד הוציא את הארנק שלו והשאיר לי תרומה. כשעמדתי בתור בקופה, אדם שאני לא מכיר השאיר עוד תרומה עבור הקניות. כשסוף סוף הגיע תורי לשלם - הקופאית הוציאה את הארנק שלה ושילמה את הסכום שנשאר בחשבונית. זה הרגע בו הבנתי שכולם רוצים… כולם רוצים להיות שייכים".
למעשה, לא רק אותם יהודים טובים שפגשו את הרב פישפדר ותרמו מכיסם לקניות של חמ''ל המתנדבים זכו להרגיש התרוממות רוח – גם הרב פישפדר בעצמו מדגיש שהעשייה המציפה את הגרעין בשבועיים האחרונים גורמת להרבה עוצמות: "העשייה ממש מוציאה אותנו מתוך כל החדשות הקשות". ובכל זאת, אי אפשר להימנע מהשכול והאבל שהציף את מדינת ישראל, אבל גם במקרה הזה, אומר הרב פישפדר: "אפילו כשאנו הולכים לנחם אבלים, לצד נקודת הקושי המובנת מאליה, זו גם נקודה של כוח - כאשר פוגשים את העוצמות של המשפחות שחדורות באמונה והבנת גודל השעה".
לא רק גרעיני הדרום והצפון: כולם מגוייסים
לאחר מסעות הטבח האכזריים שביצע חמאס ביישובי העוטף, רשויות החירום הורו לפנות מיידית את התושבים מבתיהם. במצב שנוצר, אלפי תושבי העוטף הגיעו למוקדים שונים ברחבי הארץ, שם התקבלו בחיבוק גדול על ידי התושבים המקומיים.
הגרעין התורני בנתניה קלט עשרות משפחות מהדרום, ופעל להקים משחקייה לילדי המשפחות המתארחות בעיר. "הקמת המשחקייה התאפשרה בזכות תרומות של אנשים טובים" מספר ישראל פרל, מנהל הגרעין התורני בנתניה, "המשחקייה פועלת מידי יום ומארחת עשרות ילדים. מעבר לפעילות של הילדים המועברת על ידי מתנדבים – המשחקייה מייצרת מרחב להורים לייצר שיח על הקושי והאתגרים העצומים בתקופה הזו".
כשאנו שואלים איך זה נראה בפועל, הוא עונה, "הבוקר הגיעו 17 משפחות למשחקייה. בזמן שהילדים שיחקו - ישבו ההורים במעגל ופשוט פרקו את אשר על ליבם. שאר הקבוצה מעודדת ומחזקת אחד את השנייה וכולם יוצאים מחוזקים, ומחכים להגיע שוב למחרת".
מטבע הדברים, הימים הראשונים לאחר פרוץ המלחמה לוו באי ודאות בכל הדרגים – מהבכירים ועד לזוטרים. עכשיו, כשהאבק שכח מעט, מבינה אורה רובין, רכזת קהילת בני עקיבא בירוחם שהפעילות הענפה לה אחראי הגרעין בירוחם, היא לא ריצת ספרינט - אלא מרתון: "אנחנו שואבים כוחות אחד מהשנייה מתוך הבנה שאין פריבילגיה להישחק. זה מה שהעם צריך כרגע: עוז ועוצמה. האחדות שהייתה חסרה לנו כל כך, הפכה להיות מטען אנרגיה בתחום הפיזי הרגשי, הנפשי והרוחני".
"תנופה של עשייה שמובילה לחוסן קהילתי"
"בשבועיים האחרונים עשרות גרעינים בכל הארץ פועלים ללא הפסקה במגוון תחומים הנוגעים לחוסן העורף: מאות מקלטים נוקו והושמשו, אלפי ילדים השתתפו בפעילויות הפוגה שונות, עשרות אלפי מנות מזון מחולקות על בסיס יומי וכן ארגון של ברי ובנות מצווה, חתונות, תמיכה במשפחות המגוייסים, עזרה בחלוקת תרופות ולהבדיל סיוע בארגון הלוויות", אומר יצחק לקס, יו"ר קרן להתחדשות קהילות בישראל, המלווה את הגרעינים בפועלם בשגרה וביתר שאת בחירום.
"אנחנו עומדים נפעמים אל מול העשייה של כלל הגרעינים ברחבי הארץ בתקופה זו. אני מסתובב ברחבי הארץ ורואה בהתפעלות כיצד פעילות הגרעינים התורניים בערים השונות מרוממת את הרוח, מעצימה את הכוחות, מאחדת ומחברת את עם ישראל כולו ללא שום אבחנה, ונותנת תנופה של עשייה שמובילה לחוסן קהילתי, לחיבור ולאחדות שכל כך נדרשת בעת הזאת".
"כולי תקווה לימים שקטים יותר, ימים של עשייה מתוך שגרה. עד אז, דווקא בעת חירום, זה הזמן לקחת את הכוחות שמתגלים ולנתב אותם פנימה - לפיתוח חוסנה של הקהילה וגם החוצה אל כלל תושבי מדינת ישראל", סיכם לקס.