המאבק בין הממשלה לבין עובדי הנמלים החריף. כוונת הממשלה להעביר את סחר החוץ של ישראל לנמלי מדינות ערביות שכנות גרר תגובה חריפה של מזכ"ל האיגודים המקצועיים הבינלאומי גיא ריידר ושל מזכ"ל איגוד עובדי התחבורה העולמי דיוויד קרקרפט. הללו הודיעו ליו"ר ההסתדרות עמיר פרץ כי לא יאפשרו שבירת שביתה באמצעות פריקת סחורות בנמלים השכנים לישראל. השניים ינחו הן את עובדי הנמלים השכנים והן את צוותי האוניות, שלא לאפשר פריקה של סחורות המיועדות לישראל בנמלים שונים.
ניסיון נוסף "לשבור" את שביתת עובדי הנמלים נעשה באמצעות צו בחתימת שר התחבורה אביגדור ליברמן, המורה להכשיר את מספנות ישראל כנמל כחלופה לנמל חיפה. כתבנו יהודה פריימן מוסר כי מעמדם הרשמי של מספנות ישראל כיום הוא כמעמד של נמל פרטי. להערכתם של מקורות במשרד התחבורה הזמן שיידרש להכשרת מספנות ישראל כנמל הוא בין שבוע לעשרה ימים.
תמיכה בשביתת עובדי הנמלים הביעו ראשי ארגוני מגדלי הפירות והירקות. מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות עמי אוליאל אמר כי הוועדים החזקים הם המגן האחרון שנותר מפני הבריונות והכוחנות של שרי הממשלה, השבויים בידיהם של אנשי העסקים ובעלי ההון. מזכיר ארגון מגדלי הירקות מאיר יפרח אמר כי הממשלה דואגת יותר לעובדי הנמלים במצרים ובירדן מאשר לעובדים בנמלי ישראל.
התנגדות לשביתה הביע ח"כ עמרם מצנע. מצנע שיגר מכתב ליו"ר ההסתדרות עמיר פרץ, ובו קרא לו להפסיק את השביתה. במכתב מצנע אומר: "המאבק צודק, אולם עידן השביתות הגדולות על גב הציבור חלף מן העולם". מצנע הדגיש את השותפות האידיאולוגית הקיימת בינו ובין פרץ וקרא לו ליזום דרכים חלופיות כדי להגן על זכויות העובדים.
שרגא ברוש, יו"ר המכון הישראלי לייצוא ולשיתוף פעולה בינלאומי, אומר לערוץ 7 כי השביתה הרסנית, וכי ביומיים הראשונים נזקי השביתה נאמדים בכמאה מיליון ₪ ליום, ומהיום הרביעי הנזקים נאמדים בכ 200 מיליון ₪ ליום. בנזקים אלה המדינה אינה יכולה לעמוד, אומר ברוש. לדבריו, בתוך יום יומיים יישמע קולם של מפעלים שמלאי חומרי הגלם שלהם אזל, ושעשרות פועליהם יוצאו לחופשות מאונס. כך גורמים הוועדים החזקים לאבטלה אצל חבריהם החלשים יותר, אומר ברוש. לדבריו, הרעיון לפתור את הבעיה באמצעות שימוש בנמלים של מצרים וירדן הוא רעיון טוב, אך מדובר בתכנית חירום, שאליה היה צורך להיערך זמן רב לפני שהשביתה פרצה. הממשלה, אמר ברוש, ידעה כי צפויה שביתה.
לו כבר אז הייתה מעוניינת לנקוט פתרונות אלו הייתה צריכה כבר לפני שבועיים להכין את כל התשתית לכך, כולל אישור נמלים והכנת מערך לוגיסטי מתאים הדרוש להפעלתה. בהיערכות נכונה, לדבריו, היה אפשר עוד באותו יום שבו פרצה השביתה להפנות את המשאיות לכיוון עקבה. כיום אי אפשר לבצע פתרון זה, אומר ברוש, ומוסיף כי גם הפועלים לא ימתינו בשקט שהמשאיות ייסעו לעקבה. "יש להטיח את ראשי הממשלה בראשם של וועדי העובדים, כדי שיבואו לידי פתרונות", אומר ברוש.
המדינה, הוא מוסיף, נתונה בקטסטרופה כלכלית, ולכן שני הצדדים צריכים להעמיס על כתפיהם אחריות לאומית כדי שייעצרו מניעת ייבוא חומרי גלם, שיתוק מפעלים ומניעת הוצאת סחורה לייצוא, המנוף הכלכלי היחידי של ישראל. האחריות, הוא אומר, מוטלת גם על כתפיהם של אלפיים עובדי הנמלים, החוששים לגורל תעסוקתם, וגם על הממשלה. "איש אינו נקי מאחריות" קובע ברוש.
לדבריו, כשישב בדיון שנערך בין עובדי הנמלים לבין שר התחבורה ליברמן נכח לדעת כי העמדות של הצדדים קרובות למדי זו לזו, אבל הם "מתעסקים בפרנציפים", ובכך אין המדינה יכולה לעמוד. ברוש אמר כי "צינור החמצן" של החולה, הכלכלה הישראלית, הולך ונסתם, והחולה עומד למות, ולכן הוא קורא לשני הצדדים לנהל מו"מ רציני וכן על עתיד הנמלים.
ניסיון נוסף "לשבור" את שביתת עובדי הנמלים נעשה באמצעות צו בחתימת שר התחבורה אביגדור ליברמן, המורה להכשיר את מספנות ישראל כנמל כחלופה לנמל חיפה. כתבנו יהודה פריימן מוסר כי מעמדם הרשמי של מספנות ישראל כיום הוא כמעמד של נמל פרטי. להערכתם של מקורות במשרד התחבורה הזמן שיידרש להכשרת מספנות ישראל כנמל הוא בין שבוע לעשרה ימים.
תמיכה בשביתת עובדי הנמלים הביעו ראשי ארגוני מגדלי הפירות והירקות. מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות עמי אוליאל אמר כי הוועדים החזקים הם המגן האחרון שנותר מפני הבריונות והכוחנות של שרי הממשלה, השבויים בידיהם של אנשי העסקים ובעלי ההון. מזכיר ארגון מגדלי הירקות מאיר יפרח אמר כי הממשלה דואגת יותר לעובדי הנמלים במצרים ובירדן מאשר לעובדים בנמלי ישראל.
התנגדות לשביתה הביע ח"כ עמרם מצנע. מצנע שיגר מכתב ליו"ר ההסתדרות עמיר פרץ, ובו קרא לו להפסיק את השביתה. במכתב מצנע אומר: "המאבק צודק, אולם עידן השביתות הגדולות על גב הציבור חלף מן העולם". מצנע הדגיש את השותפות האידיאולוגית הקיימת בינו ובין פרץ וקרא לו ליזום דרכים חלופיות כדי להגן על זכויות העובדים.
שרגא ברוש, יו"ר המכון הישראלי לייצוא ולשיתוף פעולה בינלאומי, אומר לערוץ 7 כי השביתה הרסנית, וכי ביומיים הראשונים נזקי השביתה נאמדים בכמאה מיליון ₪ ליום, ומהיום הרביעי הנזקים נאמדים בכ 200 מיליון ₪ ליום. בנזקים אלה המדינה אינה יכולה לעמוד, אומר ברוש. לדבריו, בתוך יום יומיים יישמע קולם של מפעלים שמלאי חומרי הגלם שלהם אזל, ושעשרות פועליהם יוצאו לחופשות מאונס. כך גורמים הוועדים החזקים לאבטלה אצל חבריהם החלשים יותר, אומר ברוש. לדבריו, הרעיון לפתור את הבעיה באמצעות שימוש בנמלים של מצרים וירדן הוא רעיון טוב, אך מדובר בתכנית חירום, שאליה היה צורך להיערך זמן רב לפני שהשביתה פרצה. הממשלה, אמר ברוש, ידעה כי צפויה שביתה.
לו כבר אז הייתה מעוניינת לנקוט פתרונות אלו הייתה צריכה כבר לפני שבועיים להכין את כל התשתית לכך, כולל אישור נמלים והכנת מערך לוגיסטי מתאים הדרוש להפעלתה. בהיערכות נכונה, לדבריו, היה אפשר עוד באותו יום שבו פרצה השביתה להפנות את המשאיות לכיוון עקבה. כיום אי אפשר לבצע פתרון זה, אומר ברוש, ומוסיף כי גם הפועלים לא ימתינו בשקט שהמשאיות ייסעו לעקבה. "יש להטיח את ראשי הממשלה בראשם של וועדי העובדים, כדי שיבואו לידי פתרונות", אומר ברוש.
המדינה, הוא מוסיף, נתונה בקטסטרופה כלכלית, ולכן שני הצדדים צריכים להעמיס על כתפיהם אחריות לאומית כדי שייעצרו מניעת ייבוא חומרי גלם, שיתוק מפעלים ומניעת הוצאת סחורה לייצוא, המנוף הכלכלי היחידי של ישראל. האחריות, הוא אומר, מוטלת גם על כתפיהם של אלפיים עובדי הנמלים, החוששים לגורל תעסוקתם, וגם על הממשלה. "איש אינו נקי מאחריות" קובע ברוש.
לדבריו, כשישב בדיון שנערך בין עובדי הנמלים לבין שר התחבורה ליברמן נכח לדעת כי העמדות של הצדדים קרובות למדי זו לזו, אבל הם "מתעסקים בפרנציפים", ובכך אין המדינה יכולה לעמוד. ברוש אמר כי "צינור החמצן" של החולה, הכלכלה הישראלית, הולך ונסתם, והחולה עומד למות, ולכן הוא קורא לשני הצדדים לנהל מו"מ רציני וכן על עתיד הנמלים.