1. אין כמו תחושת ביטחון. לכן, גם בימים כתיקונם, 'ביטחון עצמי' הוא אחד האלמנטים המדוברים. המודעות לנושא גבוהה מאוד; הורים עושים ימים כלילות כדי לנסוך בילדיהם 'ביטחון עצמי', מחנכים ומאמנים עובדים קשה כדי ליצוק בצעירים 'ביטחון' בעזרת שלל פעולות. נדמה שהרצון 'להיות בטוח בעצמך' הפך למטבע נכסף שאין חולק עליו. אך כמו כל מושא תשוקה - גם 'ביטחון עצמי' טומן בחובו מספר בעיות מובנות שמוכרחים לשים לב אליהן, למעננו. 2. אמנם 'ביטחון עצמי' הוא כלי חשוב כדי ליזום ולפעול. אפילו קריטי בקרב צעירים המחפשים לעשות טוב ונמנעים מכך. מצד שני: אותו 'ביטחון עצמי' עומד כאבן נגף המונעת מבני אדם ליצור שינוי תודעתי ולהיות - סליחה על הביטוי שיצא קצת משימוש - 'יהודים טובים יותר', במובן הרחב. 'ביטחון עצמי' מאפשר אולי לאנשים 'להתקדם' ו'לקדם דברים' ועל הדרך, לפעמים, 'לא לספור' את רגשות הזולת, לא להכות על חטא, לשכוח לבקש סליחה ובאופן כללי - להימנע משלל צעדים פנימיים שהופכים 'יהודים טובים' ל'יהודים טובים יותר'. המצפון, כביכול, הוא חזות הכל וכל עוד הוא 'לא עושה בעיות' - אנחנו ממשיכים להחזיק במוכר ובידוע. מפחדים מאוד מהמושג 'חשבון נפש' הטומן באופן מובנה 'שינוי'. כולנו באותה סירה. אפשר להבין אותנו. 'לא כיף' לפגוע לעצמנו בביטחון העצמי העטוף ב'צדקת הדרך' שלנו מול עצמנו, הסביבה והקהל. אבל כך, למעשה, אנחנו מחבקים תנועת חיים שמקדשת דריכה במקום במחוזות התודעה הנוגעת לעניינים יהודיים ובראשם 'בין אדם לחברו'. כל אחד והמסע האישי של ואף אחד לא מושלם; אך כיהודים, נולדנו כדי להשתפר מבפנים, להתקדם ולהתעלות. מרוב אוטומטיות - אנחנו מפספסים את העיקרון הזה לפעמים. 3. 'חשבון נפש' אישי זה עניין כבד המצריך אנרגיה. ביום יום השוטף, לא תמיד יש לנו אותה. ההזדמנות לשינוי מגיעה דווקא כשהמצב קשה. אנחנו טעונים אנרגיה שאפשר להתניע איתה כעת ולהתחיל לעשות עימה הרבה דברים טובים שלרוב אנחנו לא מרשים לעצמנו לקחת ברצינות (כי אז נצטרך להשתנות - וזה כבד). אחר כך, מכוח האינירציה וההתמדה, יש סיכוי שהדברים הטובים שלקחנו - ישארו איתנו לטווח הארוך. הלוואי לכל החיים. 4. ומה הם 'דברים טובים'? כל אחד יחשוב בעצמו היכן הוא מחליק את רגשות האחר, מעגל פינות, עוקץ, שוכח את השמיים. עוד באותו נושא: "הנדסת תנועה" טוב ליהנות? עיבוד חדש לפיוט "קרב תשועת מצפיך" טיקטוק ושמירת עיניים? חשבון נפש אינו עניין פומבי ולא עלינו המלאכה לגמור. אך חשוב לזכור, למרות השאלות המתנגשות בהגיון האנושי שלנו: כיהודים מאמינים אנו אמונים על הכתוב ב'קריאת שמע' אותה אנו משננים כל יום מספר פעמים. העיקרון ברור: תהיה טוב - יהיה טוב. וטוב - לא נעים לומר - הוא לא 'טוב' דווקא ע"פ מה שמרגש אותי ו'עושה לי טוב', אלא ע"פ מה שהוגדר 'טוב' מהשמיים. 5. המרחב מלא באוכל כשר ולכן הרבה יותר קל לרובנו לשמור כשרות. בעולם (ובמדיה) מעריכים התנדבות - לכן זה פשוט יותר לביצוע. קשה להיות 'יהודים טובים יותר' בדברים שאינם נחשבים 'פופולארים'. כל שכן כשאין עוסקים בפומבי כמעט ברצון 'להיות יהודי טוב יותר'. לכן, מצוות כמו 'ואהבת לרעך כמוך' הכוללת הקשבה לרגשות האחר ו'מה ששנוא עליך על תעשה לחבריך' - לא תמיד זורמות לנו עם רמת הסבלנות וקצב החיים הנוכחי. גם מצוות מפורשות של 'בין אדם לבוראו' נחשבות 'כבידות' ונעשה לחלקן דה לגיטימציה מבחינת חשיבותן. ככה זה כשהמרחב, במקומות מסוימים (ובמדיה), שם פס רחב על שמירת שבת, צניעות בסיסית ולימוד תורה כמצווה (ולא כ'כיף'). זה עשוי לחלחל ברמה כזו או אחרת גם למי ש'גדל על זה' ומאמין בתורה משמיים באופן עקרוני. אבל זה לא אומר שאי אפשר להביט על הדברים אחרת. 5. כל אחד מכיר את התנועה הזאת: אדם נמצא במצב רוח טוב מסיבה כלשהי וכאן נשאלת שאלה: לרוב, מה אנחנו עושים עם האנרגיה הזאת של מצב רוח טוב? האם אנו מנתבים אותה לעשיית מעשים טובים - שבדרך כלל אין לנו כוח אליהם, או שאנחנו - למרות מצב הרוח - רוצים להגביר ולהשמין יותר את ההנאה החומרית והנראית לעין? אין צורך להיבהל; מטבע הדברים, כשטוב לאדם - הוא עשוי להימשך דווקא לרצות להשמין יותר ואפילו לבעוט קצת במה שהוא מאמין בו. ('וישמן ישורון ויבעט'). עלינו לחשוב - כל אחד עם עצמו - היכן זה פוגש אותנו, מה זנחנו בדרך ומה בחרנו לא לדעת או לא לעשות כי 'לא בא לנו'. אפשר להבין אותנו ואין צורך להתחבשש בעבר אלא להביט קדימה. התחושה הנוכחית ש'המצב לא טוב' - מולידה רצון גדול ש'יהיה טוב' ועלינו לנצל זאת כדי לקחת כוח ולשוב לעצמנו. כששום דבר גם ככה לא בטוח ו"הביטחון העצמי" המדומה לא ממש עובד - זה זמן נהדר להבין שאולי לא הכל בידינו, אך לכל התקרבות קטנה לגרסה יהודית טובה יותר של עצמנו - יש ערך ענק שמשפיע עלינו ועל הכלל. נדב גדליה הוא יוצר ועורך טקסטים, שחקן ובמאי הסרט החדש 'מדריך למתבונן האמיץ' המוצע עקב המצב לצפייה ללא תשלום.
