מילדותנו למדנו שבתנ"ך מתקיימת מה שמכונה "הסיבתיות הכפולה". גם אם יש הסברים ארציים למהלך ההיסטוריה, מאחרי ההסבריים הארציים יש מהלך א-להי ומערכת של סיבה ותוצאה שקשורים יותר לעולם הרוח מאשר לעולם החומר והפסיכולוגיה. כך ברמה הארצית ממלכת ישראל ויהודה התפצלו לשניים בגלל הטעויות הפוליטיות של רחבעם בנו של שלמה, אבל כולנו גם יודעים שזה היה עונש ותוצאה להתנהלות הרוחנית של המלך שלמה, ריבוי הנשים וההשפעה של הנשים הנכריות על הממלכה. לא תמיד אנחנו חושבים על כך, אבל התורה מלמדת שפעמים רבות לא מדובר על סיבתיות כפולה, אלא על "סיבתיות משולשת". כך אנחנו מגלים שיוסף ידע לזהות את הסיבתיות הכפולה של מכירתו למצרים – ברובד הארצי והאנושי, הוא נמכר לעבד כי אחיו שנאו אותו ורצו להתנקם בו או להתנקות מנוכחותו. אבל ברובד הא-להי, כפי שהוא גילה בחלומותיו, ה' שלח אותו למצרים כדי שיוכל לכלכל את אחיו בימי הרעה. אבל יוסף לא ידע את מה שאנחנו יודעים כשאנחנו קוראים את פרשת לך-לך, שגם הירידה למצרים כדי לכלכל את אחיו היתה חלק מתכנית-על גדולה יותר, חיובית פחות בטווח היותר קצר, וחיובית יותר בטווח הארוך, של ירידת עם ישראל לגלות מצרים, וגאולתם בהמשך. עולם הסיבה והתוצאה הארציים היו חלק מתכנית א-להית, שהיתה רק שלב בתכנית-על א-להית רחבה יותר. סוג אחר של "סיבתיות משולשת" אנחנו פוגשים במלחמת משה ויהושע בעמלק. לכאורה, מלחמה זו ממחישה בצורה הברורה ביותר את הקשר שבין הרובד הארצי, בין המלחמה הפיזית של יהושע ואנשיו בעמלקים, לבין הרובד הא-להי, שמסומל באמצעות ידי משה, שמזכירות שלה' המלחמה. אבל גם כאן ברור שלא רק מה שקורה על ההר, אצל משה, משפיע על תוצאות הקרב, אלא שגם מה שקורה בשדה הקרב משפיע על ידי משה. חז"ל מלמדים אותנו שידיו של משה לא עושות מלחמה, אלא הן קשורות לשעבוד הלב של עם ישראל. אנחנו רגילים לחשוב שבאמצעות ידי משה, הוא מכוון את ליבם של בני ישראל כלפי הקב"ה. אבל ידי משה נהיים כבדים, וצריך לעזור לו לשאת אותם, ונראה שהשאלה אם הוא מצליח להרים את ידיו קשורה גם לשאלה האם בפועל עם ישראל משעבד את לבם לאביהם שבשמים. כך שעבוד הלב כאן בארץ, משפיע על ידי משה שמחוברים לשמים, ובתורם הם מאפשרים את הנצחון האנושי כאן בארץ. הרובד הרוחני מושפע מהרובד הארצי ומשפיע עליו מחדש. בימים אלו של מלחמה בעמלק של דורנו, ניזכר שגם כאשר אנחנו מאמינים שמהלך העניינים הארצי הוא תוצאה של תכנית א-להית, לא תמיד אנחנו מבינים את התכניות של ה' לטווח רחוק. לפעמים אנחנו תקועים עם יוסף בבור, וחולמים על הרגע שבו היקום כולו יכיר בנו ובקיומנו; לפעמים אנחנו חושבים שהגענו אל המנוחה ואל הנחלה, רק כדי לגלות שיש עוד שעבוד בדרך לגאולה. האמונה בבורא עולם שמנהל את העולם לא מכתיבה שנבין בהכרח את מהלך העניינים, אלא רק שאנו מאמינים שהם אכן מכוונים. לצד האמונה במהלכים ארוכי טווח, נראה שתפקידנו במלחמת עמלק, להשפיע על הרוח באופן מיידי. בין אם תפקידנו להלחם יחד עם נבחרתו של יהושע, בין אם תפקידינו להרים ידינו אל-על בתפילה ובהצבעה על הכיוון הרוחני בו אנחנו מאמינים ואליו אנחנו שואפים, ובין אם בעורף שמחזק את הלוחמים ומחזק את הרוח, ודואג לשעבד את לבו לאביו שבשמים. הרבנית ד"ר עדינה שטרנברג, היא ראש החוג לתושב"ע במכללת אפרתה, מרצה במתן ובמדרשה בבר אילן
