כל חייל, חי"ר או שריון, יודע שלפני יציאה לקרב צריך לעשות תיאום כוונות. זאת פעולה יסודית ובסיסית הנדרשת בשביל שאכן נוכל לפגוע באויב, ולא חלילה להחטיא את המטרה. וזאת יש לדעת, תיאום כוונות נדרש גם ברובד אחר. להבין היטב על מה אני נלחם, ולשם מה אני נלחם, וממילא להבין מה מטרת המלחמה. גם כאן מדובר במשהו יסודי ובסיסי, שבלעדיו – לא נצליח במלחמה. בכל מעשה שאנו עושים טמון רצון, טמונה תובנה, למה ולשם מה אנו פועלים. הרצון והתובנה משפיעים על המוטיבציה, ועל האופן שבו שאנו פועלים. כך גם ביחס למלחמה. דווקא במלחמה, וככל שהיא קשה יותר, עלינו להגביר ולהעמיק את התודעה, למה ולשם מה אנו נלחמים. רק אלו יתנו את הכוחות הדרושים לעמוד באתגר הגדול הזה. כולם מבינים שהמלחמה הקשה הזאת תשפיע על כל המדינה, על כל החברה הישראלית, הרבה שנים קדימה. מה תהיה ההשפעה? לאן הרוח תלך? ובכן, זה תלוי הרבה בנו ובמעשינו. (דוגמא לדבר, תנועת ההתיישבות הגדולה, תנועת גוש אמונים, צמחה מתוך הכאב והמשבר של מלחמת יום הכיפורים). נשוב אל כך בסוף דברינו. אך בראש ובראשונה, בשלב בו אנו נמצאים - הרוח של כולנו תקבע בין השאר מה תהיינה תוצאות המלחמה. הרמב"ם כותב בהלכות מלכים מילים מופלאות: "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה, וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה". ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה – זה הבטחון בה' והתפילות לה'. וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה – זאת ההתחזקות העמוקה, לדעת למה ולשם מה אנו נלחמים. זה מה שנותן כוח, וזה מה שנותן את המטרה. לזכור שאנו נלחמים על קיומו של עם ישראל. קיומו ככלל, כאומה, ככנסת ישראל, ובשמירה על חיי כל פרט ופרט, כל יהודי, שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו. לזכור שאנו נלחמים על ארץ ישראל, ארצנו, מולדתנו, ארץ ה' אשר נתנה והחזירה לבניו לאחר אלפיים שנות גלות, להקים בה מחדש ממלכה. לזכור שאנו נלחמים באויב רע, שמעשיו כמעשי הנאצים בשואה. נזכור ולא נתבלבל שזו מלחמת הטוב והישר והקדוש, ברע והטמא. התובנות האלו יוצרות תודעה, מעמיקות ומעלות את מוטיבציה, וגם מולידות את המטרות הנכונות. אנו רוצים לכלות את הרע מן העולם, ועל כן מטרתנו להשמיד ולכלות כל אשר שם חמאס או הג'יהאד האיסלאמי יכונה, ולא נשוב עד כלותם. אנו נלחמים בכדי לנקום דם אחינו ואחיותינו הי"ד שנשפך כמים, נקמת עם ישראל במבקשי רעתו. ובייחוד: אנו נלחמים בכדי לרשת את ארץ ישראל, ולהחזיר את מרחבי עזה להיות תחת שלטון ישראלי בלבד. כן, נאמר זאת בפירוש ובקול ברור: אנו רוצים לחזור לישב את גוש קטיף. ויתירה מכך, שיהיה עוד יותר גדול ועוד יותר רחב. לא ניתן לחזור על טעות פעמיים, ולא נירתע מלומר את האמת הפשוטה הזאת. יש שיגידו, לאט לך, דבריך האחרונים גבוהים מידי, גדולים מידי. בעת הזאת צריך לומר דברים שרוב ככל להעם יכול להתאחד סביבם. לכל אלו אומר: אדרבה, יש זמנים שצריכים לאחוז בהם, להבין את גודל השעה, את הזמן שבו האוזניים כרויות לשמוע, ולומר בהם דברי אמת. ובהמשך לכך, עוד דבר חשוב ויסודי. בשבת הראשונה שלאחר תחילת המלחמה, התחלנו לקרוא את פרשת בראשית, ושם התורה מתארת את הרצח הראשון בהיסטוריה: וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ. מה הכוונה 'ויאמר'? מה פשר ההדגשה 'ויהי בהיותם בשדה'? הרבה תשובות נאמרו. במקום אחד חז"ל אומרים (דעת רבי לוי בבראשית רבה כב ,ז): "על מה היו מדיינין, אלא זה אומר בתחומי בית המקדש נבנה, וזה אומר בתחומי בית המקדש נבנה, שנאמר ויהי בהיותם בשדה, ואין שדה אלא בית המקדש". הם יימח שמם קוראים למעשה הטבח הנורא שלהם: מבול אל אקצא. הם שמים להם למטרה את ירושלים והר הבית, אלקודס ואל אקצא. ובכן, זה לעומת זאת עשה א-להים, המבדיל בין קדוש לטמא. בתוך תיאום הכוונות אנו צריכים לזכור שבאמת אנו נלחמים על הר המוריה, על השייכות של עם ישראל להר המוריה, השייכות של עם ישראל אל הקודש. אנו רוצים את הר המוריה, אנו רוצים מקדש. בית המקדש במובן הרחב והעמוק של משמעותו. שהעם היושב בציון יחזור לעצמו, לעצמיותו, לנשמתו, לבוראו. שנחזור להיות אומה הדבקה בה' ובתורתו. לשוב באמת אל שבת קודש, לשוב באמת לשמוח את שמחת התורה. בתחילת דברינו דיברנו על ההשפעה של המלחמה על עם ישראל בכלל לשנים הבאות. ובכן, זאת צריכה להיות המטרה של כולנו. קומת החול ספגה מהלומה וטלטלה אדירה, בכדי שנזכור שלא הגענו אל הארץ רק בשבילה, אלא בשביל הקומה הבאה - קומת הרוח, קומת הקודש. לאחר הטלטלה הגדולה שספגנו, הקב"ה שב ומעורר אותנו: הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ קוּמִי אוֹרִי. הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי, לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ עַמִּי. מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ עִיר מְלוּכָה, קוּמִי צְאִי מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, רַב לָךְ שֶׁבֶת בְּעֵמֶק הַבָּכָא, וְהוּא יַחֲמוֹל עָלַיִךְ חֶמְלָה. עֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב, וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ.
