נראה שאנו עדיין לא מיישרים מבט לאויב. לא קשובים להצהרותיו ומזלזלים ביכולותיו. על החיילים הוריהם וחבריהם להצביע על כל הסכנות ולדרוש בנחישות את גדיעת קונספציית השקט וההמתנה. גבורת החיילים מרשימה ומפעימה כל רואיה. רוח העם בריאה, נפש הציבור מבינה את חומרת המצב גודל השעה והצורך הקיומי בנקמה לאומית ניצחת. ''מכת מוות מוחץ על האויבים זה מה שנדרש והננו לבצעו בכל מחיר''. אצל מקבלי ההחלטות המצב נראה שונה. בימים הראשונים שמענו הצהרות חריפות ונחרצות אך החשש מתגבר וישנם לא מעט סימני תרדמת קשה. כמו ההיא מלפני שמחת תורה בדרום. הנה דוגמאות: 1. נהגים ערבים ממשיכים לעסוק בהובלת חיילים, בהפעלת כלי צמ''ה ובעבודות שונות בתוך בסיסים. למה? שוב נופתע אם בכיסי המחבלים נמצא מפות מפורטות? למה לאפשר לאויב להכיר את שטחי הכינוס? 2. החלוקה המלאכותית בין עזה לערבים אחרים. הרי הם כולם חולמים להשמידנו ומתאווים לשחטנו. כמות הנשק אסטרונומית בכפרי יו''ש, בגליל, בלוד ובנגב. אנחנו בונים במציאות קשה זו ומחכים שנופתע? שוב? 3. אנחנו מתחננים לשגרה. ולשם כך מאפשרים מסיק למחבלים בקרבת היישובים. מכילים צעדות נאצים ראוותניות לאור היום עם קריאות מאוד ברורות לפוגרומים נוספים. האם בלונדון צעדו תומכי נאצים תוך כדי מלחמה? מישהו היה -'מכיל' כזו בגידה? מדוע ממשיכים בשותפות 'בטחונית' עם רשות המשלמת משכורת מכובדת לכל מי ששחט ואנס הקיבוצי הדרום?? 4. בדואים גונבים ג'יפים וציוד לחימה, מטיפים במסגדים מעודדים טרור בקביעות ותוך כדי האזעקות מוצא לו גלנט פנאי לחתום צו דרקוני נגד יהודי. דנינו מיצהר. מעצר לארבעה חודשים!! כי הסכנה היא מהימין... כפי שהזהיר ראש השבכ בחודשים שקדמו לטבח ורק את הפיל הסמוך כ''כ הוא פספס איכשהוא.. אין פנאי לחפש הסבר מניח את הדעת לתרדמת טרום שמחת תורה. אבל אנחנו חפצי חיים - ולכן לא מחכים להתעוררות המערכת. בכוחו של הציבור לזעוק ולהשפיע. מי בעורף ומי בחזית. כחייל כאזרחים או כהורים ללוחמים. עכשיו הזמן להקיץ, להתעורר להעיר ולעורר בכל הכח. לצלצל בכל הפעמונים. לפקוח עיניים. לזהות הסכנה לגדוע את הקונספציה הישנה לזהות את האויב לבטל את הסכמי אוסלו, להפציץ מהאוויר צעדות מחבלים. לחתור למגע ליזום להילחם ולנצח. לא רק את יכולות האויב עלינו להשבית ולבער אלא את עצם החלומות שלו נגדנו. זאת הנקוד הכותב הוא תושב גבעת רונן ומלמד בישיבת חומש
