מה לא נאמר על הישראלים: גסים, בהמות, וולגרים. דווקא עכשיו הגיע הזמן לחשוף את הילדים שלנו לפנים האמיתיות והמדהימות של הישראלי היפה ואפילו לא צריך להתאמץ, רק לפתוח את הרשתות החברתיות. לפני כמה שנים פורסמה בארץ הטיסה המפורסמת ביותר אודות ישראלים: טיסת השוקולד. בטיסה נצפו נוסעים ישראלים שצורחים בוולגריות על דיילי הטיסה ועל הדרך מוציאים שם רע לכלל הישראלים הטסים. שוב נשלפו הקלישאות החבוטות כמו גם צקצוקי הלשון ופלבולי העיניים שהסכימו: נו, מה כבר לקבל מישראלים מלבד גסות, בהמיות והתנהגות דוחה. והתקשורת לא הפסיקה להעלות את הגרה הזו ולדוש בה ולטחון אותה עד דק, עד אשר הייתה משוכנעת שהינדוס התודעה הושלם וכולנו ידענו והשלמנו עם העובדה המצערת שישראלי זה אולי הכי אחי, אבל זה גם הכי רחוק בעולם מג'נטלמן. ואז פרצה לנו לחיים 'חרבות ברזל' ואיתה צפו הסיפורים והשמועות והעדויות ופתאום הבנו שלא רק שהישראלים הם לא באמת גסים אלא שהם עשויים מזהב טהור והלב הענק שלהם אינו אלא יהלום מזוקק ומפעים. ואם אתם הורים מודאגים שמגוננים על ילדיהם מפני מראות המלחמה וחשוב לכם שגם הילדים שלכם יטעמו מהרוח ומההשראה השואגת הזו של העם הכל כך מיוחד הזה, אתם מוזמנים פשוט לנבור ברשתות החברתיות ולדלות פנינים ששום ספר של משרד החינוך לא ישווה לערכם ולחשיבותם, כמו למשל הסיפור הנפלא שהביא אורי שכטר על יפתח יעבץ הי"ד שנפל בנחל עוז והמכתב המצמרר שבו נפרד מהוריו. אתייחס ברשותכם לסוף דבריו: "להוביל את הדבר הזה, להיות שם ראשון בחלק הכי מורכב - זה בדיוק מה שחינכתם אותי לעשות. וכשהמחשבות מעט בורחות, למה אנחנו ולמה עכשיו, על זה אני חושב, ופתאום התשובה ברורה לי מאוד. להילחם על הארץ הזאת, להוביל את היחידה הזו, זאת לא גבורה עילאית - זה סטנדרט. ואם הייתי צריך לפסל מחדש את חיי, לא הייתי משנה דבר. אוהב אתכם!" כמה אמונה בצדקת הדרך. כמה אמונה ואידאלים של דור המסכים שמי בכלל האמין שהוא עשוי מפלדת אל חלד שמסתתרת מתחת לשכבה החיצונית הפריכה והשברירית שחשבנו שמרכיבה אותו. הורים, הילדים שלכם בגיל המתאים ואתם רוצים להטמיע בהם ערכים? לשתף אותם בגאוות היחידה הזו שנקראת הסיפור הבלתי נגמר של עם ישראל? פשוט תקבעו לשבת עם הילדים שלכם לרבע שעה ותנו להם להיחשף לסיפורים. לספוג את התנהגות העילאית של ילדי דור הZ. להבין שלא מדובר על מקרים מלפני שבעים שנה אלא על מקרים מעכשיו. מהיום. דווקא עכשיו זה הזמן לקבל כנפיים שיעיפו אתכם רחוק. אולי בטיסה הזו לא תמצאו שוקולד, אבל תהיו בטוחים שתמצאו בה רוח יהודית, תקווה, אופטימיות ואמונה בצדקת הדרך שיספיקו בשביל להטיס אתכם עד סוף העולם וחזרה.
