לפני יובל שנים, בתקופת מלחמת יום הכיפורים, טען שר החוץ האמריקני הנרי קיסינג'ר, שלישראל אין מדיניות חוץ, יש לה רק מדיניות פנים. רוצה לומר: כל ההחלטות המדיניות שלה מוכתבות משיקולים פוליטיים פנימיים. אם קיסינג'ר צדק, המשפט הזה נכון יותר מכל לארצות הברית עצמה. הדברים מתאימים במיוחד להתנהלותו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן. מאז פרוץ הלחימה, הפגין הנשיא האמריקני הקשיש את אהדתו למדינה בהכרזות והצהרות אהבה בלתי נשלטות, וגם בהזרמת חימושים ונשק, סיוע צבאי ואיום צבאי משכנע מול איראן וחיזבאללה. ביידן גם נתן בגדול גיבוי מושלם לפעילות צה"ל ברצועה נגד החמאס, מתוך הבנת שחיסול החמאס, זרוע איראנית, הוא אינטרס אמריקני לא פחות משהו אינטרס ישראלי. אבל כמעט באותה נשימה התחיל להפעיל לחצים פיזיים בלתי מתונים שנסכים ל'סיוע הומניטרי' וגם ל'הפסקת אש הומניטרית'. בממשלת ישראל הבינו שהסתירה הזו נובעת בעיקר מהלחץ הפוליטי הפנימי על ביידן. ביידן משתוקק שישראל תנצח במלחמה, אבל בד בבד הוא נמצא במלחמה אחרת – מלחמת בחירות. בנובמבר 2024 תתקיימנה הבחירות לנשיאות ארה"ב, וביידן אפילו עוד לא קיבל את המנדט ממפלגתו הדמוקרטית. עוד באותו נושא: האחריות כולה על ראש השב"כ עימות פומבי עם הנשיא? יש גם תקדים ישראלי החזון המדיני של בן-גוריון לפי פרשת משפטים חמש נקודות שליטה – אבל בלי רצועת ביטחון במפלגה הזו יש לא מעט גורמים פרוגרסיביים עויינים את מדינת ישראל, שלא ממש אוהבים את התמיכה של נשיאם בישראל, וביידן בעצמו מבין שהוא יזדקק לתמיכתם אם ברצונו להישאר בתפקיד הנשיא. זו הסיבה שלצד תמיכה בהמשך הלחימה, ביידן לא מרפה מדרישת האספקה ההומניטרית כולל דלק, כשכולם מבינים שאספקת דלק לרצועה תיתן אורך נשימה לחמאס בלחימתו בישראל. זאת בצד האיזכור לממשלה שגם ישראל מחוייבת לדין הבינלאומי במלחמה, ומחזרה בלתי פוסקת על סיסמת 'שתי מדינות' כחזון לאחרי המלחמה. בדיוק בשביל זה הגיע לכאן ביום שישי שר החוץ האמריקני. הפסקת אש הומניטרית מסכנת את חיילי צה"ל הפועלים ברצועה – לא צריכים להיות רמטכ"ל או אלוף במילואים כדי להבין את זה. רס"ן בניה שראל, סמ"ר ליאל גדעוני וסגן הדר גולדין ה' יקום דמם, נהרגו במבצע 'צוק איתן', כשהותקפו בידי מחבלים שניצלו 'הפסקת אש הומניטרית' ותקפו אותם. שלושתם נהרגו, גופתו של הדר גולדין מוחזקת עד היום בידי החמאס. היום, בשבת, בין השעות 13:00-16:00, אישר הקבינט כי ציר סאלח אלדין שברצועת עזה, הכביש הראשי של הרצועה, ישמש למעבר הומניטרי לתושבי צפון הרצועה שטרם נעו דרומה למען שמירה על ביטחונם. גם זאת בגלל לחץ אמריקני, ובניגוד לתפיסה הישראלית שהסיוע ההומניטרי יינתן רק לדרום הרצועה, כתמריץ לאלו שנשארו בצפונה לעבור דרומה. ומה היתה התוצאה? ארגון הטרור חמאס ניצל את חלון ההזדמנויות ההומניטרי שצה"ל העניק לתושבי עזה, ומחבלי הארגון תקפו בירי מרגמות וטילי נ"ט את כוחות צה"ל שהגיעו לציר ועסקו בפתיחתו, במגמה ברורה למנוע את פתיחתו לתנועת תושבי הרצועה. בניסי ניסים האירוע הזה הסתיים ללא נפגעים לכוחותינו. מדיניות הפנים של ביידן שתורגמה למדיניות חוץ, סיכנה את חיי חיילינו. חיילי צה"ל הלוחמים ברצועה מסכנים את חייהם למען ביטחון ישראל ולמען המטרה של החזרת החטופים בשלום למשפחותיהם. אסור שחייל צה"ל אחד ישלם בחייו, רק כדי שביידן ייבחר שוב לנשיא ארה"ב.
