1. איש אינו מקנא בראשי העם כשהם נדרשים להכריע בשאלות לחימה הקשורות באופן ישיר לחיי אזרחי וחיילי המדינה. כל החלטה שתתקבל - תהיה הכרעה במציאות לא ברורה. בחירת פניה בצומת דרכים מסוכן כשברור שבכל דרך נמצאים סיכונים הנוגעים לחיי אדם. ובכל זאת, בני אדם שנבחרו לשרת את העם - בוחרים את הבחירות האלה. ככה זה. לכאורה, אי אפשר אחרת. אבל רק לכאורה. כי באופן אישי, כיהודי מאמין, חסרה לי מאוד נקודת ההתייעצות העתיקה והמרגיעה של מנהיגי העם עם אישיות רוחנית גדולה כלשהי הרואה מעבר לקו ובכוחה לקחת אחריות כה כבידה. מעין 'חכם עדיף מנביא' כמו בתנ"ך, שיכריע בשאלות הרות גורל - שאין להם תשובה חד משמעית - הנוגעות לחיי אדם מהצד שלנו, חיי חפים מפשע מ'הצד השני' והפחד העצום מ'מה יאמר העולם' על כל צעד ושעל של צה"ל. 2. אם במלחמות מול צבאות 'מסודרים' של מדינות שמחפשות לחיות בסופו של דבר - נטינו להישען על אסטרטגיות (מוצלחות או כושלות) כדי להגיע בסוף להסכמי שלום המאפשרים חיי ביטחון, הרי שמול טרור עם רעיון "דתי" אלים - אין לנו ברירה אלא להבין בבירור דרך יועץ על רוחני - כיצד לנהוג בשאלת השאלות העתיקה: מה עושים כשיש לך כל כך הרבה אמצעים כצבא אך ידיך קשורות כמעט לחלוטין בגלל א. חפים מפשע מהצד השני ב. פחדים מהקולות שישמעו בעולם - אם תפעל בדרך שבאמת תעזור? יש רגעים כואבים בהם לא ברור לעם: האם עלינו להתחשב בשני הדברים הנ"ל עד כדי הקרבת חיים למענם? אנחנו נלחמים על חיינו או על חייהם של חפים מפשע + שקט מהקהילה הבינלאומית (שגם ככה חלקה מקשקשת ללא הרף, למרות הכל)? 3. לשאלת השאלות הזאת כעת אין תשובה ואנו מתנהלים מזה עשרות שנים כמו הגיבור החזק עם השרירים בחנות לממכר דרקונים וחרסינות. הדבר דומה לאדם שרב איתך, מקרב את כף ידו עד למרחק מילימטר מעיניך ואומר 'לא נגעתי בך - אל תיגע בי'. אפשר לשחק את המשחק הזה ולהתרחק פעם ועוד פעם ומדי פעם להפליק לו תוך כדי שהוא מקונן שפגעת בו שלא בצדק. אך מגיע רגע שהוא מגזים לאללה ואתה מאמץ את כל שריריך, תופס אותו בעדינות, בנחישות ומזיז אותו הרחק ממך, לעולם. 4. קשה לי להאמין שנגזר עלינו לספוג בכאב בלי הגבלה עד כלות את הרעיון "הדתי" האלים שממול רק בגלל פחדים מקהילה בינלאומית. ההיפך. אני חושב שמדינות המערב הסובלות אף הן מטרור צריכות להביט על האומץ והיצירתיות שלנו כדי להבין איך ממגרים תסבוכת שמתחבאת מאחורי חפים מפשע בציניות מזה עשרות שנים. אנחנו מחפשים את האישור מהעולם לדרכי הפעולה שלנו במקום לייצר את הדרכים בעצמנו. אין ספק, נדרש אומץ כדי להגיד: כך וכך הדרך שלנו לנצח טרור במקום להתמודד איתו. קדימה מדינות המערב, בואו תלמדו מאיתנו. ואם קשה לכם איתנו - נעשה מאמץ ונסתדר גם בלעדיכם. האמונה וההיסטוריה לצידנו, בדיוק כמו הפחדים החדשים מ'מה יגידו' אליהם נקלענו משלל סיבות משוערות שאין כאן המקום לפרטן. 5. איני יודע מה יועץ על רוחני היה אומר לנו לעשות מול הטרור. אישית, אני חושב שלפני הכל; כל בדל הסתה הקשורה איכשהו לטרור- צריכה להיענות בכוח רב וחוסר סובלנות משווע, ע"פ חוק. לעשות בית ספר למי שאפילו 'רק' תומך בטרור, כפי שאט אט נזכרנו לעשות. לגבי אזורי טרור המתחבאים מאחורי אוכלוסיה אזרחית (בהנחה שיש בהם גם מי שאינם תומכי טרור): יש לעשות הכל, אבל הכל, כדי לשמור על חיילנו כך שלא תיפול אחת משערות ראשם ארצה. זה - לפני הכל. במעבר חד לתושבי עזה: יש להסביר להם באופן חוקי וחד משמעי שההחלטה המצערת להעביר אותם דירה כדי לטהר מטרור את השטח הבנוי והבעייתי - התקבלה. אפשר לחלק סרטים כתומים ולארגן עצרות - אך ההחלטה התקבלה. נקודה. למפונים יותקנו מעברות, אוהלים, קראווילות, כל מה שצריך כדי להתחיל מחדש, בלי טרור מבפנים - בשטחים ריקים בעזה, במדברות, בארצות ערב אחרות. כל חף מפשע יבחר את הדרך שלו כיצד להתחיל מחדש כמו שיהודים התחילו מחדש כשבאו ארצה מהגלות או כשפונו מגוש קטיף. בלי לחץ, לאט לאט, ברגישות ובנחישות. הקהילה הבינלאומית מוזמנת להזרים כסף שיעבור דרך חברת הפיתוח הישראלית 'משקמים את תושבי עזה החפים מפשע' בע"מ שתפקח על כל שקל שנכנס ותגזור קופון על ניהול. בתווך, בין הקראווילות ומסגדיהן יסתובבו שומרי סדר בינלאומיים שידאגו לכך שהחפים מפשע ישארו כאלה גם בדור הבא ובא לציון גואל. נדב גדליה הוא כותב ועורך טקסטים, שחקן ובמאי הסרט החדש 'מדריך למתבונן האמיץ'
