מזכ"ל האום שוב כיבד אותנו בהגיגיו והפעם הוא מזועזע ממותם של אלפי ילדים בעזה. אז בואו באמת נדבר רגע על אלפי ילדים בעזה. אך לפני הכל, הבהרה: כל אדם מוסרי (וכך גם אני) כואב את מותם של ילדים חפים מפשע, ומייחל למציאות שבה ילדים לא יצטרכו למות. צה"ל עושה ככל יכולתו בנסיבות הקיימות, להימנע מהרג של ילדים. ועכשיו אחרי שאמרנו את זה, אני מספרת פה על שני סרטונים שראיתי היום: האחד, סרטון שבו מתראיינים דור שחר וירון אברהם, שניהם גדלו והתחנכו בעזה, ובשלב מסוים כל אחד מהם ברח לישראל והתגייר. השני, סרטון שמתאר את יומו הראשון בגן של ילד בן 5 ששמו עימאד. עימאד הוא בן העם היזידי, ושוחרר מהשבי של דעא"ש לאחר שהוחזק שם שנתיים. בין שני הסרטונים הללו יש מכנה משותף שלימד אותי משהו על מאות אלפי ילדים עזתים. דור שחר, העזתי לשעבר, מספר איך בבית הספר לימדו אותם שצריך להרוג את כל היהודים. לא מספיק לומר "אללה וואכבר", אלא צריך לשלב את זה עם "איטבח אל-יהוד". המורים הסבירו לתלמידיהם ש"היהודים רוצחים באופן קבוע גברים, נשים ילדים ותינוקות פלסטינים, ולוקחים להם את האדמה". כשהוא היה בן 7, היה טקס בבית ספר שבו כל הילדים היו צריכים לצעוק ביחד "אללה וואכבר- איטבח אל יהוד", והוא, שהרגיש שמשהו לא נעים לו בטקס הזה, ניגש אל המורה ואמר לו שהוא צריך לשירותים. המורה הבין מיד שזו התחמקות ונתן לו סטירה: "לא יוצאים לשירותים תוך כדי שיעור כזה חשוב!". לאחר מכן גם המנהל שמע על התקרית המזעזעת שבה ילד בן 7 לא רצה להגיד שהוא רוצה לרצוח את כל היהודים, וזימן את אבא שלו. באותו יום דור מספר שהוא חטף מכות מאבא שלו תוך שהוא מטמיע בו את המסר החינוכי: "אנחנו הורגים יהודים. שמעת?! הורגים יהודים!" ירון אברהם, העזתי לשעבר, מספר על ילדותו בעזה במילים שלו: "עברתי חינוך איסאלמי מאוד קשה, אכזרי, שחינך אותי קודם כל לקדושת המוות. המטרה של החינוך הזה היא להגיע ליום שבוקר אחד אני אקום ואעשה מעשה של הרג יהודים. בהכשרה הזו צריך לחיות את הנושא של המוות ולפגוש את המוות על בסיס יומי. אם זה סיורים בבתי קברות. אם זה ללכת ולעבור על פני גופות של שאהידים ולנשק לגופה את הידיים והרגליים כדי לקבל השראה. והשיא הוא שבגיל 14 מצאתי את עצמי שוכב בתוך קבר אמיתי פתוח בתוך בית קברות, כשמעליי 40 תלמידים ומורים, על מנת להכין את הנפש והגוף לרגע שבו הנשמה עולה למעלה לאחר שאמות על הרג יהודים. זה רגע שלי באופן אישי לקח 20 שנה להתאושש ממנו". נעבור לסרטון השני שצולם בגן בכורדיסטן. שלושים ילדים יושבים במעגל על הרצפה. הגננת נכנסת כשהיא מחזיקה בתנוחה עוטפת ילד בן 5, ששוחרר לאחר שנתיים בשבי דאע"ש. "תכירו את עימאד, שלום עימאד". היא מבקשת מהילדים לומר לו שלום, ולקבל את פניו. היא מסבירה להם ברוך ובסבלנות, שעימאד היה בשבי, ושכולם צריכים להיות סבלניים אליו. לילד היא אומרת בעדינות "כולנו חברים שלך. כל מי שנמצא פה, חבר שלך ואוהב אותך". הסיבה שהיא צריכה להחזיק אותו היא משום שהוא משתולל. כשעימאד נרגע היא מלטפת אותו ואז משחררת את האחיזה. ברגע שהיא משחררת את האחיזה, עימאד רץ לתוך המעגל ומתחיל להכות את אחד הילדים. הגננת מתקרבת אליו, ברוגע. בלי לחץ. היא שוב עוטפת אותו "עימאד, עימאד, אנחנו חברים שלך. הוא חבר שלך". היא משחררת את האחיזה ועימאד שוב מחטיף מכות, הפעם לילד אחד. ושוב הגננת עוטפת אותו : "אנחנו חברים שלך". היא מבקשת מהילדים לומר לו את זה והם אומרים לו "עימאד, אנחנו חברים שלך". הילד משתחרר מאחיזתה ומתחיל לעבור אחד אחד במעגל. לכל ילד הוא נותן מכה חזקה בראש, לפי הסדר. הילדים מגוננים על הראש עם הידיים, חלקם צוחקים במבוכה. ילד בן 14 ניגש לעימאד ומחבק אותו, על פניו מבט חסר אונים והוא לוחש לו: "הם חברים שלך, עימאד, לא לעשות ככה". עימאד בורח לפינה של החדר, מרכין ראש במבט זועם, ואז רץ לילד אקראי בתוך המעגל ומכה אותו. הסרטון מסתיים. עימאד, דור וירון, חולקים מכנה משותף. שלושתם ילדים שגדלו בשבי דאע"ש. אם עימאד, דור וירון, לא היו משתחררים בזמן מהשבי, כעבור 20 שנה במקום לכפכף את הילדים בגן הם היו שוחטים, אונסים ושורפים את הילדים בגן. ולכן אני פונה למזכ"ל האום ורוצה לומר לו משהו קטן: עכשיו כשנזכרת פתאום שאכפת לך מהילדים בעזה, אולי תיזכר גם במאות-אלפי ילדים שבויים אצל דעא"ש-חמאס. אתה מוחה על אלפי ילדים עזתים שמתו, אבל הילדים הללו לא מתו היום. הם כבר מתים. ההורים שלהם, המורים שלהם, השייחים שלהם, הרגו אותם. ילד שחוטף מכות על כך שהוא לא רוצה להגיד שבא לו להרוג, הוא ילד שהנפש שלו עברה רצח. ילד שמוכנס לתוך הקבר העתידי של עצמו כדי להכשירו מנטאלית לפיגוע התאבדות, הוא ילד שהנפש שלו עברה רצח. הילדים שאתה מוחה על מותם, נרצחו מזמן. ריסקו אותה במכות, בקברים, בבקלאווה וסוכריות. ושים לב מה קרה: לא בזכות האום-שמום שלך, ולא בזכות נציגי זכויות האדם, בזכות צה"ל, בזכות צה"ל (!) מאות-אלפי ילדים עזתים, שוחררו החודש מהשבי. אולי תתמקד בזה, בפעם הבאה שאתה מעז לדבר על ילדים בעזה.
