"באותה שבת התמלאו הרחובות בהמוני ערבים, כולם חמושים בכול כלי משחית שיעלה על הדעת – סכינים, גרזינים, חרבות, מוטות ברזל, אקדחים ורובים. הקרקע הוכשרה לפוגרום. עתה החלו הפורעים לעבור בין בתי היהודים, שוברים את הדלתות בגרזינים ובמוטות ברזל ורוצחים באכזריות נוראה את קורבנותיהם – שכניהם וידידיהם שחלקם עבדו בביתם, אנשים שלא עשו להם כל רע וכול חטאם היה ביהדותם. הפורעים התעללו בקורבנותיהם ואין בלשון אנוש כדי לתאר את הזוועות מסמרות השיער שהתחוללו באותו יום. פראי האדם לא חסו על נשים, ילדים וטף. הם רצחו וערפו ראשים בכול דרך שבן אנוש לא מסוגל לעלות על דעתו". לא זה איננו ה-7 לאוקטובר תשפ"ד, זה התיאור של הפרעות בחברון בי"ז במנחם אב תרפ"ט, וכך סיפר השריד היחידי ממשפחתו הענפה שלמה סלונים. מתוך שישים ושבעה הקורבנות שנפלו באותו יום בחברון, עשרים וארבע נפשות נרצחו בבית משפחת סלונים ונוספו עליהם עשרות פצועים. באותה שבת הייתה אמורה להתקיים מסיבת השבע ברכות לאחותו ולכן הבית התמלא באורחים. אביו של שלמה סלונים, אליעזר דן הי"ד שימש כמנהל סניף בנק אפ"ק בחברון, ומטבע הדברים היה מיודד עם ערבים רבים, ודיבר בשפתם ברהיטות רבה. אבל אלה לא חסו עליו ולא על רעייתו חנה הי"ד שנרצחה כשהיא חובקת את שני ילדיה הקטנים המומתים. בנה השלישי שלמה בן השנה היה עד לזעקות הנרצחים בגיא ההריגה ולצרחות הגיל של הרוצחים, שתקעו סכין בראשו ובידו וסברו שקיפדו את חייו. אותה זוועה, אותו טבח, אותה תרבות רצח. ולא רק שם. היכן בארץ ישראל לא התחוללו פרעות ביהודים ? אבל הקונספציה ההזויה של "שלום" המשיכה להתבסס וללבלב בראשי מערכת הביטחון. הם לא חדלו מרדיפה אחרי ערפאת רב המרצחים שיסכים לשלום, וגם לאחר רציחתם של אלפי יהודים כתוצאה מהסכמי אוסלו, האצבע הופנתה כלפי אנשי ימין "הזויים" שאינם מבינים את המהלך הנועז והמבריק ליצירת מזרח תיכון חדש. התנהגות הצבא וה'הבנה' שלו את הערבים המסכנים היא שהביאה לקריסה המוחלטת , בגלל השלום המדומה שראשיו קידמו. אלופים 'לשעברים' שתמכו בחום ובמרץ באותם הסכמים הזויים והיו שותפים לקידומם, מעזים היום לשבת באולפנים ולבקש מאחרים להתנצל. פעמים רבות היה אפשר ללמוד מהכישלונות, הרי בסוף עולים כיתה מאלף לבית. אבל לא כאן. ב-9 לדצמבר 1987פרצה מה שכונתה אז אינתיפאדה, שהתפשטה לכול שטחי יהודה ושומרון וחבל עזה. אז שכלנו 452 חללים יהודים ורבו הפצועים, כ- 8000 במספר. וגם אז היו מחדלים רבים. תחילה היה מחדל המודיעין, כאשר לא הייתה כל התרעה על ההתקוממות הצפויה. המחדל היה חמור מפני שפרץ בשטחים ששלטנו בהם. המערכת חיה לה בשאננות רבה כמו לפני שביעי באוקטובר. המחדל השני היה השארתם בארץ של משוחררי עסקת ג'יבריל כ600 במספר, והם היו מחולליה של האינתיפאדה. המחדל השלישי היה החופשיות שניתנה לתקשורת עולמית. היא הורשתה לנוע בכול מקום ולדווח ככול העולה על רוחה, בצורה עוינת ובלתי מאוזנת. הסבירו אז, שבשם הדמוקרטיה וזכות הציבור לדעת, אנו פותחים להם את ארצנו להתהלך בה וללהג כרצונם. הבריטים שגם הם לא פחות דמוקרטים לא נהגו כך בפוקלנד, ולא דמוקרטים נוספים כמו האמריקנים בגרנדה. מן הצד של מדינת ישראל לא הייתה הסברה הולמת. המחדל הרביעי היה בהוראות נוגדות לחיילים. הדרג המדיני וגם המטכ"ל לא העריכו בפני מה הם עומדים. שר הביטחון דאז יצחק רבין, אמר שלקח לו חצי שנה להבין מהי אינתיפאדה. ומשהבין ,טען שזו רק התקוממות. המחדל החמישי היה שכאשר כבר הבינו את מהות ההתפרעויות ואת היקפן, לא ניתנו לצה"ל ולזרועות הביטחון הוראות חד משמעיות להדביר את האינתיפאדה. המחדל השישי היה במחשבה של גיוס מסות של כוחות, אבל ללא הפקודות הנכונות. וכך היו החיילים מטרות ניידות ונייחות לבקבוקי תבערה ולאבנים. המחדל השביעי היה בהפקרת הסייענים וסוכני המודיעין. לא הגנו עליהם כאשר מאות מהם הוצאו להורג על ידי הערבים. ומאז נבט פחד וחוסר רצון לעבוד עם מדינת ישראל. המחדל השמיני היה חוסר מתן הגנה למתיישבים היהודים ביש"ע. הם עמדו בגבורה אז, כשהם מגינים על עצמם, כמעט ללא סיוע מצד השלטונות. המחדל התשיעי פעולות איטיות במקום להכות בעוצמה, בכוח , ולחסל את התופעה. האינתיפאדה סללה את הדרך לאוסלו ,לוויתורים, ולאוטונומיה למדינת מחבלים. תמיד הסבירו לנו 'מביני העניין' ו-'עתירי הניסיון', שההתקוממות דועכת והולכת, למרות שהמשיכה לגבות מחירי דמים עצומים. היכו בנו, ספדנו למתים, שפטנו חיילים ש-''פגעו באויב', האויב לגלג עלינו, איבדנו את כושר ההרתעה, התפלגנו ורבנו ,והסכנות הלכו וגדלו. האם משהו השתנה ? הרי לפני חודש דיברו כאן על חמאס מורתע, העבירו כספים, דלקים, עשרות אלפי פועלים נכנסו מידי יום מעזה... ובכן, האסטרטגיה שנולדה בשנים האחרונות טענה שאפשר לעשות עסקת חילופין בין הצד הכלכלי לזה המדיני פוליטי, כלומר רמת החיים, הטכנולוגיה, ידכאו כל אקטיביזם של התנגדות לאומית-ערבית. אם הערבים יהיו 'שבעים' כלכלית הם יהיו מרוצים ושקטים...כמו הזאב שזורקים לכלובו מידי יום כבשה שמנה. המערכת התמסרה לאשליה של שקט כלכלי, ובכך התנוונו כל המנגנונים שאמורים לעמוד על המשמר ולשדר כוח פיזי. ומה כן עשו ללא ליאות ? עזרו לרשות הפלשתינית ביו"ש, על ידי מעצרי מנע ליהודים, על ידי מעצרים מנהליים ליהודים, כך רצו לשמור על שקט, ללא ביטחון למתיישבים. היום יש ביו"ש בידי הערבים אמצעי לחימה אדירים : כלי נשק שמי יישורם , תשתיות טרור, ביניהן ניסיונות לבניית רקטות שיגיעו לערי המרכז , אבל הנשק אינו נאסף, השב"כ איננו 'מתעסק' עם ערביי יו"ש ובכלל ערביי ישראל, הם 'נעזבו לנפשם'. תתחילו לשנות תפיסה ביטחונית, ומהר, עורו מהתרדמת, כי שכחנו מה זה לנצח. די ,אם ההכלה, אם התקינות הפוליטית , רב לנו מרמטכ"לים דוגמת בני גנץ שאמר: "אני גאה שסיכנתי את חיי לוחמי גולני, על מנת שלא יפגעו אזרחים ערבים. גאה שאני בצד הנכון מוסרית". ועל זה נאמר, כל המוסיף גורע.
