ביום רביעי בערב, 25 אוקטובר, הגיעו לבית חולים בעזה קרוביו של ואא'ל אלדחדוח, שליח אלג'זירה בעזה. אלדחדוח צולם בשערי בית החולים, כולו מאובק מההפצצה הישראלית, עוטה אפוד מגן שעליו כתוב "תקשורת" ונושא בידיו פעוט פצוע, בן משפחתו. לאחר מכן, צולם נפרד ברחבת בית החולים מקרובי משפחתו שנהרגו, שוכבים ועטופים סדין לבן. אלדחדוח, נתפס כגיבור היום, כאשר העוברים והשבים נראו מחבקים אותו וטופחים על שכמו. העיתונאים הערבים מוצגים כגיבורים וכמגני עזה, בדגש על ערוץ אלג'זירה, שמוביל באופן ברור ביחס לערוצים ערביים אחרים. זוהי שעתם היפה של ערוצי התקשורת הוותיקים, שמצליחים לנווט את דרכם בעידן הרשתות החברתיות. אומנם ברשתות החברתיות כל אדם יכול להיות גם עיתונאי אם יפתח פייסבוק לייב או כל רשת אחרת. אבל דווקא בימים אלה ישנו רצון ערבי לדמות ברת-סמכא, שתדבר לקהל בבית ותציע הערכות ופרשנויות מקצועיות. העיתונאים הערבים הנמצאים בקו העימות נתפסים מסכנים עצמם בסיקור האירועים במטרה להציג את האמת, כפי שהם תופסים אותה, ולעיתים אף משלמים בחייהם כפי שאירע במקרה של שירין אבו עאקלה שנהרגה בג'נין, גם היא שליחת אלג'זירה. המקרה של דחדוח הזכיר שלעיתים העיתונאים נאלצים לשלם במחיר הכבד מכל – חייהם של בני משפחתם. עוד באותו נושא: המרדף אחר "תמונת ניצחון" תמונות ממוסגרות אלג'זירה, והתקשורת הערבית והפלסטינית כולה, תופסת את תפקידה כמגן של עזה וכ"חושפת פשעי ישראל". הערוץ מסקר כל הפגזה והכותרות מתחלפות – "טבח של משפחת בלעאוי; טבח של משפחת כחלוּת; טבח של משפחת עיאד" וכן הלאה והלאה. באלג'זירה ישנן גם תכניות תחקירים שתומכות את השיח בחדשות – תוכנית ששודרה ב-13 אוקטובר ושואלת – "האם יש לחמאס משת"פים בתוך הצבא הישראלי?" ; או תוכנית אחרת ששודרה ב-20 אוקטובר - "מקדונלד'ס מחלקת ארוחות חינם לצבא הישראלי, אך סופגת פגיעה קשה בארצות מוסלמיות". לשידורים אלה יש תפקיד מרכזי בהשפעה על דעת הקהל בעולם כולו. רבים יאמצו את הנרטיב שעולה בשידורים של אלג'זירה. באתוס הפלסטיני והערבי, המערב הוא הצד שמבקש לייצר תמונה שקרית של האירועים, בעזרת "ערוצי תקשורת מסלפי העובדות", ואילו התקשורת הערבית, בדגש על אלג'זירה, מציגה באומץ את התמונה המלאה. אלג'זירה נלחמת על הצגת האירועים כפי שהערוץ רואה זאת כך גם במקרה של הפיצוץ בבית חולים "אלמעמדאני" ברצועה שאירע ב-17 באוקטובר, אשר נתפס ומוצג באופן עקבי כהפצצה ישראלית. המהלך של גורמים בממשלת ישראל לסגור את שידורי אלג'זירה בישראל והעימות של חיים אתגר עם כתב אלג'זירה, נתפסים כסתימת פיות מערבית. בעיניים ערביות, הערוץ ממשיך לפעול להצגת התמונה המלאה. נראה כי בשלב זה של הלחימה, אלג'זירה וערוצים ערביים אחרים הם אכן המגן של עזה. הסיקור שלהם את ההתרחשויות מספק חומרים שמשפיעים על דעת הקהל בעולם. אומנם החומרים מגיעים במקרים רבים מרשתות חברתיות, אבל הערוץ נותן להם חשיבות והקשר, החשובים להשפעה על דעת הקהל. ככל שתתקדם הלחימה בדרום, ואולי במרחבים גיאוגרפיים נוספים, וככל שיהיו יותר נפגעים ברצועה, כך יגבר תפקידם של ערוצי התקשורת הערבים והפלסטינים ובראשם אלג'זירה. רשת זו תמשיך לבקש למקם עצמה כערוץ חדשות וכמגן אוכלוסיות חלשות בעולם הערבי, כמובן אוכלוסיות נבחרות, בהתאם לאינטרס של הקטרים השולטים בערוץ. השאלה אם יש לאפשר חופש פעולה לערוץ אלג'זירה בישראל נוגעת לסוגית חופש הביטוי בישראל, שבימים אלה מתעצבת מחדש. בשונה ממערכות לחימה קודמות, נראה שחופש הביטוי צומצם עבור אלו המבקשים להסית או להתבטא נגד ישראלים ויהודים. במיוחד אם מדובר בעובדים ערבים במוסדות ישראלים רשמיים כמו עיריות, קופות חולים וכדומה. גם חנויות בשטחים הבוחרות ללעוג לחטופינו ולקורבנותינו סופגות מכות שמעבירות מסר ברור – אל תתעסקו אתנו בשעה זו. ההבדל הוא שאלג'זירה הוא ערוץ חדשות. אפשר להתווכח אם החדשות אכן משקפות את המציאות או מאוזנות, אך הן עדיין נתפסות כחדשות. לטענתי, כאן עובר הגבול בהקשר חופש הביטוי ולכן נכון לאפשר את פעילות אלג'זירה בישראל מעצם היותנו מדינה דמוקרטית חופשית, גם אם הדבר חורה לאזרחים רבים במדינה. עם זאת, אפשר לגלות מעורבות אזרחית רבה יותר ביחס לתכנים שהערוץ משדר ולמלא את התגובות לכתבות בתוכן ענייני שמבקש להציג תמונת מלחמה אחרת. ועוד מילה טובה חשוב לתת בימים אלה למוסד היועמ"ש, שמפגין גמישות והירתמות שמאפשרת בימים אלה חופש פעולה יוצא דופן לכוחות צה"ל והמשטרה במאבקם במסיתים. הכותב הוא ד"ר רועי אמסלם, מהמכללה האקדמית אשקלון- מרצה בתחום הסכסוך הישראלי - פלסטיני ויועץ לשעבר לענייני פלסטינים במנהל האזרחי
