אם יש במדינת ישראל אדם אחד שאינו מעוניין בכל נימי לבו ונפשו לראות בחזרה את כל החטופים בריאים ושלמים, אנא אל תקרא את הטור הזה. אם יש מי שנרדם בלילה באופן סדיר כשהוא יודע שפעוטות בני יומם נתונים לחסדי מרצחים מתועבים, אזי לא אליו הדברים אמורים. צריך להיות חסר לב ואיש רע במיוחד כדי לא לרצות בהשבתם של כלל החטופים, הויכוחים - אם ישנם - הם באשר לשאלת האיך והכמה. האם להסתפק בחלקם או לדרוש דווקא את כולם, האם שימת דגש על נשים וילדים תחרוץ חלילה את דינם של האחרים, האם שחרור מחבלים בתמורה מסכן את חייהם של אזרחים אחרים, האם הפסקת אש ארוכה מדי תאפשר לחמאס להתארגן ולפגוע לאחר מכן בחיילים רבים יותר. אלו שאלות שאין לקנא במקבלי ההחלטות שהן ניצבות לפתחם. שאלות של חיים ומוות, שאלות שלא בטוח שיש להן תשובה נכונה. אבל אלו גם שאלות שמשקפות מחשבה פוליטית או אזרחית. כולנו הזלנו דמעה של אושר כשגלעד שליט חזר הביתה, אבל משפחותיהם של עשרות ישראלים שיקיריהם נרצחו על ידי משוחררי אותה עסקה, הזילו דמעות רבות יותר. אפשר ומותר להתווכח על היקף וצורת העסקה הרצויה, וויכוח כזה חייב להיות בכלים לוגיים והגיוניים בלבד. עם כל הקושי שבדבר, צריך להניח את הרגש בצד ולתת לאנשי המקצוע לקבל את ההחלטה. וכאן אנחנו מגיעים למחאת משפחות החטופים, מחאה שנדמה כי נחטפה בעצמה בידי אותה קבוצה מוכרת וחובבת מחאות בגלגוליה השונים. לצופה מן הצד נראה כי מדובר בעצם במחאת קפלן-בלפור בתחפושת. הא ותו לא. נעזוב רגע את מעורבותם של דמויות מובילות מאותה מחאה, נניח שהם התלבשו על האירוע. השאלה היותר בסיסית היא למה בכלל מבזבזבים מובילי המחאה אנרגיה, זמן ומשאבים על הפגנות בישראל ובעברית? וכי יש צורך לשכנע את המשוכנעים? אם המחאה היא אכן מחאת משפחות החטופים, מי השוטה שיעץ להן בשעת צערן את עצת האחיתופל להשקיע אנרגיה אינסופית בתקשורת הישראלית וברחוב המקומי? את הזמן הזה, את הכוחות והתקציבים והאנרגיות האלו, צריך להשקיע בהפגנות מול האו"ם ומול שגרירויות קטאר במערב, בתקשורת העולמית ובקרב מנהיגי תבל, בדעת הקהל האמריקנית והאירופאית ובכל מקום שעשוי להביא תועלת של ממש ולהפעיל לחץ אמיתי שיוביל לשחרור אהוביהם. יש רק שתי סיבות אפשריות לכך שהלחץ מופעל בעברית ובישראל: הראשונה גרועה, השנייה גרועה שבעתיים. הסיבה האפשרית הראשונה היא ניסיון להשתמש בחטופים ובמשפחותיהם כדי להפיל את הממשלה, ולכל הפחות להחליש אותה. באמצעות שימוש ציני במשפחות כואבות, יש מי שחושב שהוא יוכל לזרז את קיצה של ממשלת הימין הנוכחית בפרט ואת קצו הפוליטי של נתניהו בכלל. הפגיעה בשר זוהר ובח"כ סוכות היא חלק מחשיבה מפוקפקת כזו. הסיבה האפשרית השנייה מסוכנת שבעתיים: ייתכן שיש מי שחושב שמחאה ציבורית ועיסוק תקשורתי אובססיבי בסוגיה, יזרזו את מקבלי ההחלטות ללכת על עסקה בכל מחיר, כזו שתסכן בוודאות אינטרסים ביטחוניים של מדינת ישראל וחיים של ישראלים רבים. לחץ בלתי פוסק הביא עלינו את אסונה של עסקת שליט, ויש מי שמנסה "לשחזר את ההצלחה". צריך גם לומר ביושר, לכל מי שמסביר ש"צריך לשחרר את החטופים בכל מחיר", שזה פשוט לא נכון. אדם כזה יתבקש לענות על שאלה אחת, האם הוא מוכן להיות בעצמו הקרבן הראשון על מזבח העסקה? אם לא, אזי המשך הדיון מיותר, ומדובר בציניקן שבוחר לשחק את אלוהים ולשלם בחיי ישראלי אחד תמורת ישראלי אחר. ולסיום, אדגיש שוב: למשפחות החטופים עצמן מותר הכל. מותר להן למחות נגד הממשלה ומותר להן לדרוש לשלם כל מחיר. אין כאן חלילה שום ביקורת כלפיהן, המשפחות האלו סובלות יותר מכל אחד אחר מאירועי שמחת תורה והדבר היחיד שיש לנו להציע להן הוא תמיכה והשתתפות. הביקורת מופנית כלפי אלו שרוכבים על הצער, שמנצלים את הכאב, שרוקדים על הדמעות. הרף.
