הסרט מתאר קצין אמריקאי בויאטנם שהחליט להילחם כמו הוייטנאמיים במקום תפיסת המערב, והצליח להפחיד מאוד את הויאטקונג. במזרח התיכון צמחו סביבנו צבאות של רוצחים בעידוד וסיוע אירני, אבל לא רק. מצריים לבנון וסוריה תומכים ומספקים להם בסיס, תשתיות ונשק. דרך מצרים הצטייד החמס בכמויות עצומות של נשק בעצימת עיניים מצרית. (האוניה קרין A הייתה מיועדת לעגון בנמל אלכסנדריה). תייר ישראלי שיכנס למצריים\סיני עם כדור אחד בתרמיל יכלא מידית. מצרים הפרה ומפירה בגסות את הסכם השלום ללא כל תגובה ישראלית מהחשש לפגיעה בהסכם. כזכור, ההסכם התנא כוח מצרי בגודל דיביזיה בלבד עד 60 קילומטר ממזרח לתעלה. המצרים בנו 3 שדות תעופה צבאיים עם דירים, תשתיות אספקה ודלק, מחנות קבע לדיביזיות, כוח של כ100 טנקים ברפיח, 6 מעברים בגודל כביש 6 מתחת לתעלה, 3 תחנות מכם בסיני ועוד. הצבא המצרי חמוש בנשק מערבי, חיל אוויר מודרני מערבי ומזרחי ותשתיות לחימה בסיני. כל הטוב הזה מיועד למטרה אחת, ישראל! א-סיסי "ידידנו" פועל נגדנו בהתמדה למרות שפרשננו דואגים לשבח את הסכם השלום עמו, ואף מזהירים שכל פעולה בעזה כמו העברה זמנית של בלתי מעורבים לשטח מצריים תגרום לביטול ההסכם "החשוב" הזה. קבעון (קונספציה) בהקשר המצרי יעמיד את ישראל במצב בלתי אפשרי בגבולנו הדרומי כאשר המצרי יחליט שהגיע הזמן לחזור לאשדוד לגשר עד הלום ומשם לת"א. ישראל בחשיבה מערבית ליברלית לא תשרוד או תלחם עד אחרון אזרחיה בעתיד הנראה הקרוב. ב-2011 טענתי שכיפת ברזל מהווה הגנה מעולה אבל אינה תחליף להתקפה כמו כל מיגון אחר. השאננות שגילינו בקיבעון של הגנת הכיפה וההכלה של מטחי הטילים במשך השנים הביאו ל-7 באוקטובר 2023. בערך באותו זמן טענתי שח"א אינו מצטייד נכון כנגד האיומים סביבנו (סגירת טיסות מסוקי קרב, הצטיידות בטיסות אף 35). כתחליף לחלק מהסד "כ עליו לפתח ולהצטייד בטק"ק! אותה שאננות והכלה גרמה לחשיבה המוטעית שח"א יוכל לטפל באיומים ללא צורך בצבא היבשה כי לא נשקפת כל סכנה למלחמה כוללת שתסכן את ישראל, רק איום הגרעין האירני. בימים אלה מלחמת חרבות ברזל נחשפו הכשלים שמקורם בחזון השלום עם ארגוני טרור. לא רק הכשלים הטקטיים גם האסטרטגיים שנערמו במשך שנים מאז ההסכם עם מצריים 1977. במלחמת העצמאות, מלחמת סיני, ששת הימים ובכיפור, נלחם צה"ל בצבאות סדירים ויכול להם בזמן יחסית קצר. לא קיבלנו נשק מאמריקה עד לאחר 1967! האסטרטגיה הייתה לתקוף ראשונים, להעביר את המלחמה לשטחי האויב. ישראל נתפסה כמעצמה אזורית, בעלת ברית של המערב. הסכמי אברהם וסעודיה נועדו לחזק ברית זו. כעת אנחנו נתפסים כנטל! מקבלים הוראות מהמערב שמגיע לוודא שלא תפרוץ כאן מלחמה אזורית שאינה באינטרסים של ארה"ב בזמן זה. אנחנו נסמכים על הקטרים תומכי אירן וטרור ומצריים - שדאגה לחמש את החמס, ומפירה בגלוי כל הסכם עם ישראל ללא חשש. בגבולנו הצפוני אויב מר שיושב על הגדרות ויורה על ישובים! ישראל משום מה חוששת לפתוח חזית שניה מפחד הטילים שצברו שנים מבלי כל תגובה ישראלית, זאת אחרי שנחתם הסכם עם לבנון על פרוז השטח מדרום לליטני מחיזבאללה. האירוע שבו נכבשו 22 ישובים בדרום ע"י ארגון טרור רצחני יכול היה לשמש לנו תזכורת כואבת מאוד לגבי אופן ההתנהלות של ישראל במזרח התיכון. באותה קלות שחדרו ליישובי העוטף יכלו במקום להמשיך עם הטנדרים לבאר שבע ותל אביב, אף אחד לא היה לעצור אותם. צה"ל מגויס במלואו, ארה"ב מצפה לדעתי שנפעל באגרסיביות כפי שפעלנו ב -1967. אם חפצי חיים אנחנו כאן יש לבצע עכשיו : לפעול מידית נגד לבנון, ולהכריז שההסכם הופר ועל החיזבאללה לנוע צפונית לליטני מידית. לאירנים הבוחשים כאן להודיע ששדות הנפט שלהם המרוכזים בבדר מנדב בסכנה. להתריע למצרים על ההפרות וחימוש החמס, וליצר מנוף מאיים מולם. לעמוד מאחורי ההצהרות ולהפעיל כוח אם אינן מתממשות. לא נוכל להמשיך לחיות כאן בגישה המכילה הדפנסיבית עד כה. האירוע בדרום הוא מנוף לשינוי האסטרטגיה שלנו. נקבל את כל הסיוע המערבי ועוד כמו אחרי 1967 אם נפעל נכון! הכותב הוא טייס קרב לשעבר וחבר תנועת הביטחוניסטים