בעקבות מלחמת “חרבות ברזל", מספר סקרים בארה"ב, כולל סקרים של האוכלוסייה היהודית, הראו כי הרוב רואים עצמם כ"פרו-ישראלים". בדרך כלל זה אמור להיות חדשות טובות עבור ישראל.

אבל משפט אחד בדו"ח הסקרים של מכון הבוחרים היהודי (JEI) צריך לגרום לנו לחשוב פעמיים כשאנחנו שוקלים מה המשמעות של המונח "פרו-ישראלי".

"יהודים צעירים יותר... מבטאים דעות שונות מאחרים".

בעוד שיהודים צעירים עדיין מזדהים ככל הנראה כ"פרו-ישראלים", הם היו שונים באופן משמעותי בעמדותיהם כלפי ישראל מיהודים מבוגרים. לפי ה-JEI אוכלוסייה זו הראתה פחות תמיכה בשליחת נושאות מטוסים מהצי האמריקאי לאזור, פחות תמיכה בביקורו של הנשיא ביידן בישראל, ויותר תמיכה בהפוגות הומניטריות ובהפסקת אש. עמדות אלו ללא ספק אינם מתיישבות לגמרי עם גישה "פרו-ישראלית".

בסקר שערכתי לאחר סקר ה-JEI מצאתי תוצאות שעומדות בקנה אחד עם הגישה הזו, אבל גם תוצאות שמעלות עוד יותר שאלות לגבי מה באמת המשמעות של להיות "פרו-ישראל" עבור צעירים יהודים אמריקאים רבים.

לפני שנסתכל על הממצאים הללו, הבה נחזור לפרויקט מחקר שערכתי לפני כמה שנים על אמריקאים יהודים. אחת המסקנות אז הייתה שאמריקאים יהודים שמגדירים עצמם "ליברלים" הופכים יותר ויותר בלתי נבדלים משאר האמריקנים הליברלים בכל הנוגע ליחס לישראל. מגמה זו בולטת אולי יותר מכל בקרב האוכלוסייה היהודית האמריקאית הצעירה יותר, ממצא שיותר ויותר מחקרים מאשרים. מגמה זו עשויה גם להסביר מדוע התמיכה בישראל בקרב אמריקאים יהודים בעתיד עשויה להיות שונה ממה שאנו רואים כעת ככל שהאוכלוסייה מזדקנת.

כששאלתי כעת יותר מ-200 אמריקאים יהודים "מתחת לגיל 40" אם הם רואים עצמם "פרו-ישראלים", למעלה מ-65% הסכימו, בהתאם למה שהיינו מצפים ממחקרים אחרים ולכאורה ממצא חיובי. אבל עכשיו מגיעות השאלות האחרות, אלו שכמו במחקר הJEI, שמראות שהקבוצה הצעירה הזו אכן שונה מאמריקאים יהודים יותר מבוגרים בכל הנוגע לישראל.

כ-35% גם ראו את עצמם "פרו-פלסטינים". למעלה מ-70% הסכימו שחמאס ביצע זוועות ופשעי מלחמה, אך 40% אמרו שגם ישראל אשמה בכך. יותר מרבע מהמדגם סברו שישראל עוסקת ב"רצח עם" נגד הפלסטינים. למעלה מ-12% אמרו כי על חמאס לשמור על השליטה בעזה לאחר המלחמה, ומעל 35% הסכימו עם האמירה כי חמאס הוא "ארגון התנגדות הפועל לקידום האינטרסים הלאומיים הפלסטינים". כל הממצאים הללו מעלים יותר שאלות ממה שהם עונים.

אולי הממצא הכי הזוי היה התשובה לשאלה, "אם היו מתקיימות היום בחירות במחוז שלך ומועמד דמוקרטי כמו רשידה טלאיב או איהלאן עומר היו מתמודדות נגד רפובליקני מתון, למי היית מצביע ?"

זו הייתה שאלה שנשאלה במחקר קודם לפני כמה שנים, וכמו במחקר ההוא, אחוז גדול, כאן כ-42%, אמרו שיצביעו לטליב או לעומר. זוהי אותה רשידה טלאיב שזכתה לביקורת על ידי בית הנבחרים בשל הצהרותיה על הסכסוך בין ישראל לחמאס, במיוחד עקב השימוש שלה בכינוי "מהנהר ועד לים", מונח המשמש לרבים הקוראים לטיהור אתני של יהודים מהאזור.

כאשר כל כך הרבה שמכנים את עצמם "פרו-ישראלים" מאמינים שישראל אשמה בפשעי מלחמה וברצח עם נגד הפלסטינים; כשכל כך הרבה צעירים יהודים אמריקאים עדיין מוכנים להצביע עבור אנשים כמו טלאיב ועומר, משהו השתבש.

אבל ממצאים מסוג זה כבר אינם כל כך חריגים. יותר ויותר מחקרים על אמריקאים יהודים מראים התרחקות מהקשר המסורתי עם ישראל שראינו בדורות קודמים. כל זאת למרות טיולי תגלית ולמרות מאמצי הסברה בקמפוסים. וככל שהחלק הזה של האוכלוסייה היהודית גדל בארה"ב, וככל שהמגמה נמשכת, אנו יכולים לצפות ליחסים אחרים עם הקהילה היהודית האמריקאית הגדולה יותר מחוץ לישראל.

נראה שצעירים יהודים אמריקאים רבים ממשיכים באותה דרך שמצאנו במחקרים קודמים; הדרך למיזוג עמדות עם הקולות הליברליים והפרוגרסיביים באוכלוסייה הכללית. הרוב היהודי עדיין תומך בישראל כמו בעבר, אבל אמריקאים יהודים צריכים לשאול את עצמם כמה זמן זה עוד יהיה כך.

עדיין לא ניתן לומר שקבוצות שוליות כמו "אם לא עכשיו" ו"קול יהודי לשלום" מייצגות מרבית היהודים בארצות הברית, אך מכיוון שיותר יהודים צעירים מחפשים להגדיר את הזהות היהודית שלהם כביטוי למוטיב של צדק חברתי כפי שמתפרש על ידי תנועות פרוגרסיביות אחרות, ישראל תמלא תפקיד שולי יותר ובסופו של דבר זר ועוין יותר.

כמו בכל מלחמה, כולם עכשיו מדברים על בעיות ה"הסברה" הישראלית. נכון שיש הרבה שריפות לכבות ברחבי העולם, אבל כדאי שנסתכל בחצר האחורית שלנו ונבין למה הגחלת שם כל כך לוהטת ואיך לכבות את השריפה הזאת לפני שנחפש אתגרים במקומות אחרים.

הכותב הוא מדריך מומחה בפסיכולוגיה קלינית, ועמית בכיר וחוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.