הוזמנתי על ידי שגרירות ישראל בפולין לקחת חלק בהקרנת "סרטון הזוועות" בפני עיתונאים פולנים וזרים. עוד לפני ההקרנה, במהלך שיחות החולין, אפשר היה להתוודע לאווירה השלטת במדינות רבות באירופה. "ברור שאין הצדקה למתקפת החמאס, אבל..." היה משפט הפתיחה של בן שיחי, עיתונאי פולני ותיק, לפני תחילת ההקרנה. אותו "אבל" מייצג נאמנה את הלך הרוח בפולין ובמדינות רבות אחרות בעולם. בעוד רבים מבינים כי מעשי הזוועה של החמאס אינם יכולים להיוותר ללא תגובה, הם סבורים כי מדינת ישראל פועלת מתוך "רגשי נקמה וללא מטרה מוגדרת" כפי שאותו עיתונאי הגדיר זאת בפניי. גם התקשורת המקומית בכל מדינות אירופה כבר שכחה את אירועי 7 באוקטובר ומתמקדת בתמונות מעזה, מה שמסייע למתנגדי ישראל לקבע את הנרטיב השקרי על "רצח עם" המתבצע על ידי ישראל. לפני תחילת הקרנת "סרטון הזוועות" נשא שגריר ישראל בפולין, ד"ר יעקב ליבנה, נאום קצר בו הציג את אמנת החמאס הקוראת להשמדת מדינת ישראל וכן ציטוטים של בכירי האיסלאם הקיצוני שהצהירו כי מטרתם הבאה היא "לכבוש את פריז ורומא". האם עמיתיי להקרנה, העיתונאים הזרים, אכן השתכנעו כי הם עלולים להיות הבאים בתור למסעות הרצח של האיסלאם הקיצוני? לא הייתי שם את כספי על כך. הסרטון עצמו מכיל תכנים מזעזעים שעין אנושית מתקשה להכיל או להישיר בהם מבט. כמויות עצומות של דם, גופות ילדים, מבוגרים ואפילו בעלי חיים מתערבבים עם זעקות השמחה ו"אללה אכבר" של מחבלי החמאס צמאי הדם. הוא נפתח עם רגעי החדירה לישראל והדהירה של מחבלי החמאס אל תוך שטח ישראל תוך שהם מתעדים את עצמם. מיד לאחר מכן מתחיל מסע רצח אכזרי ומתוכנן היטב, שלא הותיר ספק לגבי מידת האכזריות של האויב מולו מתנהלים כעת חיילי צה"ל. "תירה בה, זו עדיין בחיים", מורה אחד ממחבלי החמאס לחברו לאחר שפתחו באש על רכב ורצחו את הנהג. עשרות גופות של ישראלים המוטלות על הכביש ממחישות היטב את רגעי האימה כבר בדקות הראשונות של הטבח ביישובי העוטף. אחת הסצנות המדוברות מהסרטון מציגה אב ושני ילדיו המנסים להימלט מביתם באחד הקיבוצים אל המיגונית שמחוץ לבית, כאשר הם עדיין לבושים בבגדים תחתונים בלבד לאחר שנמלטו ממיטותיהם. שניות לאחר שהצליחו להיכנס למיגונית, מגיע מחבל חמאס ומשליך פנימה רימון. גופתו של האב נראית נופלת בפתח המיגונית, בעוד שני הילדים נמלטים חזרה אל הבית. שניות לאחר מכן מציגות מצלמות האבטחה של הבית מראה בלתי נתפס – שני הילדים יושבים מבועתים בחדר האוכל, בעוד מחבל חמאס פותח באדישות את מקרר הבית, מוציא בקבוק ושותה להנאתו מולם. אחד האחים זועק לאחיו "אבא מת, זו לא בדיחה", ולאחר מכן שואל את אחיו "אתה מצליח לראות בעין?". לאחר שאחיו עונה "לא", משליך האח השני את עצמו לרצפה בזעקות שבר "למה אני חי?". הסצנה הקשה ביותר בסרטון הנוראי, מציגה באופן גלוי וללא טשטוש רצח בדם קר שאין המקום לפרט אותו כאן, אכזריות בלתי נתפסת. גם הדמעות הופיעו. המראות היו קשים מדי לכל אדם בעל נפש אנושית. הסרטון גם מציג את חטיפתם של מבלים במסיבת הטבע "נובה", כאשר מחבלי החמאס משליכים צעירים ישראלים על משאיות, בעוד אחד המחבלים צועק לחבריו "תביאו עוד" כמו מדובר בפריטים דוממים ולא בבני אדם. אם למישהו עוד היה ספק כי עזה אינה מלאה ב"אזרחים תמימים וחפים מפשע", מציג הסרטון את ההתעללות וניסיונות הלינץ' שעברו אותם צעירים ישראלים שנחטפו לעזה, כאשר תושבים מקומיים ניסו להכות בהם תוך זעקות "אללה אכבר". ילדים עזתים יורקים על צעירות ישראליות המוטלות על משאיות. האכזריות שאינה יודעת גבולות הגיעה לידי ביטוי גם בתמונות מתוך מיגונית אליה השליכו מחבלי החמאס רימון, ומיד לאחר מכן נכנסו פנימה. "זה עדיין בחיים, תן לו כדור בראש", מורה אחד ממחבלי החמאס לחברו לאחר שהבחין באחד הצעירים הישראלים נע בין ערימת הגופות. וכך, במשך 47 דקות, צפיתי יחד עם העיתונאים הפולנים והזרים בתמונות שנראו כאילו נלקחו מתוך סרט אימה אכזרי וחולני במיוחד. בסוף ההקרנה שררה שתיקה רועמת. לאף אחד מהנוכחים בחדר לא נותרו מילים. אפשר היה לראות את האימה על פניהם של העיתונאים הזרים שצפו יחד איתי בסרטון. האם הם שוכנעו כי המלחמה הישראלית מוצדקת מאין כמותה? גם כאן אני עדיין בספק. רק בדבר אחד אני משוכנע לחלוטין. גם הם, כמוני, ישאו את תמונות הזוועה שבהן צפינו עד יומנו האחרון.
