בשעה זו עדיין קשה לשער איך יתנהלו יום הזיכרון ויום העצמאות השנה, בסימן המלחמה הקשה בעזה – ובעיקר איזה אופי יהיה לאירוע המסורתי המחבר בין שני האירועים, טקס הדלקת המשואות בהר הרצל. אחד הרגעים המרגשים בטקס הזה, הוא כששומעים את השיר 'אנו נושאים לפידים' שהוא חלק מפסקול קבוע שמנגנת תזמורת צה"ל ברקע הדלקת המשואות בידי אנשים שונים מהחברה הישראלית, על פי נושא יום העצמאות באותה שנה. כבר בשנת 1949, כשמדינת ישראל הייתה רק בת שנה, וזה עתה נחלצה מהמלחמה הקשה שהביאה להקמתה, מלחמת העצמאות, נוסד טקס הכרזת יום העצמאות. הטקס התקיים במשכן הכנסת הישן (שכונה גם "בית פרומין" ברח' המלך ג'ורג' בירושלים) ומשואות הודלקו ביישובי הגליל: אילון, מנרה, חניתה ועוד. כעבור שנה, ביום העצמאות של שנת 1950, עבר הטקס להר הרצל, ונתקבע שמו: טקס הדלקת המשואות, וממש כהד למנהג השאת המשואות בראשי חודשים שהיה נהוג בתקופת הסנהדרין, טסו מטוסים מעל רחבי הארץ ונתנו את האות להדלקת משואות מראש הנקרה ועד אילת. החל משנת 1951 הוחלט שאת 12 המשואות, כמניין שבטי ישראל ישיאו יקירי האומה שתבחר וועדה מיוחדת כל שנה. במשך 73 שנות קיומו עבר הטקס שינויים רבים, אך פס הקול שמנגנת תזמורת צה"ל ושרה מקהלה, לא השתנה. זהו שירו של אהרון זאב (שהיה קצין החינוך השני של צה"ל) ללחנו של מרדכי זעירא "אנו נושאים לפידים". אָנוּ נוֹשְׂאִים לַפִּידִים בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים זוֹרְחִים הַשְּׁבִילִים מִתַּחַת רַגְלֵינוּ וּמִי אֲשֶׁר לֵב לוֹ הַצָּמֵא לָאוֹר יִשָּׂא אֶת עֵינָיו וְלִבּוֹ אֵלֵינוּ לָאוֹר וְיָבוֹא ! נֵס לֹא קָרָה לָנוּ פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ לָעֵמֶק הָלַכְנוּ, הָהָרָה עָלִינוּ מַעַיְנוֹת הָאוֹרוֹת הַגְּנוּזִים גִּלִּינוּ נֵס לֹא קָרָה לָנוּ פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם וַיְּהִי אוֹר ! מאז ומעולם זימרנו את השיר הזה בהדלקת נר ראשון בבית הורי, ואני תהיתי ביני לבין עצמי באילו נסיבות נכתב השיר העוצמתי הזה ומה גרם לכותב (שיהיה אחרי קום המדינה קצין החינוך הראשי של צה"ל), לכתוב את הטקסט הכל כך כואב המספר (לכאורה) במילים מאד ברורות על המחיר שאנו משלמים בדמנו כשאנו מעפילים למחוז חפצנו, כלומר למולדת, ולא קורה נס! מה רבה הייתה הפתעתי לגלות בבלוג "הספרנים" של הספריה הלאומית שהשיר נכתב בכלל 12 שנים לפני שקמה המדינה, כלומר בתקופת שלטון הבריטים בארץ ... לפי עדותה של המחנכת וכלת פרס ישראל לחינוך רות גפן-דותן (כפי שסיפרה לחוקר הזמר עופר גביש ): אהרון זאב שהיה מורה בביה"ס בורוכוב בגבעתיים כתב את השיר לבקשתם של אנשי "הפועל" להצגה בשם "המכתש" שהוצגה בטקס חנוכה בשנת 1936. הפירסום הראשון של השיר היה ככל הנראה ב'דבר לילדים' בחג החנוכה תרצ"ז, 1936. עמוד השער של אותו עיתון הוכתר בכותרת 'נעמוד על נפשנו', עם ציטוט מדברי יהודה המכבי. השיר 'אנו נושאים לפידים' פורסם בעמוד השני של העיתון. חצי שנה לפני כן, כזכור, פרצו 'המאורעות' שעתידים להימשך כשלוש שנים, עד שנת 1939, שהפילו חללים רבים בציבור היהודי. אלו שהערבים קראו להם 'המרד הערבי', ושהבריטים התקשו לדכא אותם. לא מן הנמנע שזאב ביקש לנסוך עידוד וכוח בציבור היהודי בארץ שקבר את נרצחיו באותם שבועות, וחיבר שיר שהזכיר את ניצחון המכבים על היוונים לפני 1500 שנה ...ועוד נספר שבתגובה למאורעות הדמים, כמאמר השיר של זאב: "לעמק הלכנו ההרה עלינו" והוקמו באותה שנה בגליל ובעמקי הצפון יישובי "חומה ומגדל". מרדכי זעירא הלחין והשיר נכנס לפנתיאון שירי החנוכה שלנו וכאמור גם לפסקול טקס הדלקת המשואות בהר הרצל. וכמעט לסיום אנקדוטה: ביום העצמאות של שנת תשנ"ב, 1992, שלהי ימי ממשלת יצחק שמיר שבה המפלגות החרדיות היוו כוח משמעותי בקואליציה, הוחלט לא להשמיע בטקס הדלקת המשואות את "אנו נושאים לפידים" בגלל השורה הכופרת ״נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו״. לא ייתכן שישראל הרשמית תכפור בניסים, טענו. אם כי יעקב שץ, מנהל מרכז ההסברה והאחראי לטקס המשואות, ניסה לתרץ אח"כ שהשיר לא הושמע "מסיבות אמנותיות טהורות, ולא בשל לחץ של חוגים דתיים". הקריין בטקס הכריז כי "למי שתמה היכן השיר אנו נושאים לפידים, השיר שליווה שנים את טקס הדלקת המשואות, נספר שעקב מחאתם של חוגים מסויימים בקרב הציבור על השורה 'נס לא היה לנו' (הטעות במקור – נ"ב) שבשיר, תלווה את הדלקת המשואות מחרוזת נעימות עבריות'. הוא לא פירט מיהם אותם 'חוגים מסויימים בקרב הציבור' ומה הייתה הסיבה שלהם. בכל זאת טקס חגיגי... ואכן במהלך השאת תריסר המשואות בידי יוצאי ספרד (הטקס נערך בסימן 500 שנה לגירוש ספרד) הושמעה מחרוזת שירים שנפתחה ב'שיר המעלות'. מעניין שלא הפריע לאלו ש'צינזרו' את 'אנו נושאים לפידים', שבמחרוזת השירים שהחליפה אותו הושמע השיר 'שחקי שחקי', שיר המשקף את משנתו של מחברו, המשורר שאול טשרניחובסקי, המאמין באדם ולא בבורא. שנה אחר כך חזר השיר לטקס ואני מקווה שלתמיד, כי הוא חלק מפסקול חיינו בארץ הזאת. ומילה אישית: ממש בשבת לפני חודשיים, בעיצומו של האסון הנורא שפקד את מדינת ישראל (וסופו מי ישורנו) התנגנה בראשי השורה: "נס לא קרה לנו". ואחר כך שהתבררו תוכנותיו של ארגון המרצחים עלתה הסברה שאולי ניצלנו מאסון גדול יותר. מי יידע את דרכי הבורא. ואולי חג החנוכה השנה יביא עלינו נסים והחטופים יחזרו הביתה בריאים ושלמים. תודה לסופר והעיתונאי חגי הוברמן שנעזרתי בידענותו. חג שמח לכולנו!
