במהלך המלחמה בעזה, נהרס בשבוע שעבר כמעט לחלוטין המסגד הגדול בעזה גַ֫'אמֶע עַ֫'זַּה אל-כַּבִּ֫יר, הידוע גם בשם "אל-מסג'ד אל-עומַרִי אל-כביר", "המסגד העומרי הגדול".

מדובר במסגד העתיק והגדול ביותר ברצועת עזה בעיר העתיקה של עזה – ואולי גם אחד העתיקים בעולם, מה שלא הפריע לחמאס להפוך אותו, כמו מסגדים אחרים ברצועה, למחסן נשק וחומרי נפץ.

בתמונות שפורסמו בשבוע שעבר תועד המסגד כשהיסודות שלו סדוקים והאולמות הפנימיים הרוסים לחלוטין, בעוד שהצריח נותר שלם. צה"ל מסר כי המקום שימש את חמאס לפעילות טרור, ונמצאו בו מחבלים ופיר של מנהרה.

אין זו הפעם הראשונה שהמסגד הזה נפגע או נהרס מאז הקמתו. על פי הסברה במקום הזה עמד מקדש פלשתי קדום, שעל חורבותיו נבנתה כנסייה במאה ה-5, על ידי האימפריה הביזנטית. באותה תקופה נבנה גם בית הכנסת העתיק של עזה, זה שהיה בחוף הים, שלפני 60 שנה נמצאה רצפת הפסיפס שלו ובה דמות פורטת בנבל ומעליה הכתובת בעברית 'דויד', וכתובת ביוונית ובה שמות התורמים היהודיים של הפסיפס.

לאחר הכיבוש הערבי של ארץ ישראל במאה ה-7 על ידי הח'ליפה עומר בן אל-ח'טאב, הפך המקום למסגד, ועל שמו של עומר הוא נקרא "מסגד אל-עומרי". יופיו תואר במאה ה-10 על ידי הגאוגרף הערבי מוקדסי. צריח המסגד התמוטט לראשונה ברעידת אדמה בדיוק לפני 990 שנה, ב-5 בדצמבר 1033, י"א בטבת ד'תשצ"ד, שהחריבה חלקים נרחבים מירושלים, רמלה, טבריה ועזה.

בשנת 1149 בנו הצלבנים כנסייה גדולה במקום, אך היא נהרסה ברובה על ידי השושלת האיובית בהנהגתו של צלאח א-דין, כובש ארץ ישראל, בשנת 1187. בתחילת המאה ה-13 בנו הממלוכים מחדש מסגד במקום, שנהרס על ידי המונגולים בהנהגת הולאגו חאן בשנת 1260. תושבי עזה המוסלמים שבו ובנו את המסגד, שנהרס ברעידת אדמה בשנת 1294.

הסולטן הממלוכי חוסאם א-דין לאג'ין (אנ') בנה מחדש את חלל התפילה של המבנה בשנים 1297 עד 1299, והממלוכים ששלטו לאחר מכן בעזה המשיכו לשפץ ולהרחיב את המבנה. במאה ה-16 שופץ המסגד הגדול על ידי העות'מאנים, שבנו בעזה באותה תקופה שישה מסגדים נוספים. הוא מוזכר בכתביהם של נוסעים מהמאה ה-19.

במהלך מלחמת העולם הראשונה המסגד נפגע קשות בהפצצות של הצבא הבריטי. הבריטים טענו שההרס נגרם בגלל התפוצצות תחמושת שהעות'מאנים הטמינו במסגד. לחמאס, מסתבר, היו מורים טובים – הטורקים, הרבה לפני ארדואן. המסגד שוקם בשנת 1925 על ידי המועצה המוסלמית העליונה, בפיקודו של ראש עיריית עזה לשעבר סעיד א-שווא – מי שהציל בגופו את יהודי עזה בפרעות תרפ"ט, עם שני בניו.

הפגיעה הקודמת במסגד היתה ב-2 באוגוסט 2014 כשצה"ל את המסגד, במהלך מבצע צוק איתן.

מנורת המקדש – במסגד

וכעת לנקודה היהודית. עד שנות השמונים של המאה העשרים היה אפשר לראות במסגד הגדול של עזה על אחד העמודים את הכתובת "חנניה בר יעקב" ביוונית ובעברית, ומעליה חקוקה מנורה עם שופר בצדה האחד ואתרוג בצדה האחר.

מי שחשף את הממצא בשנת תר"ל, 1870, היה החוקר הצרפתי הנודע קלרמון גנו ששימש כקונסול הצרפתי של יפו בשנים 1882-1880. ואח"כ כקונסול הכללי בירושלים. בשנים אלה הרבה לסייר בארץ וגילה הרבה מאד תגליות חשובות.

ההערכה היא שבמקומו של המסגד היה בעבר בית הכנסת המרכזי של קהילת עזה בתקופה הרומית ובחלק מן התקופה הביזנטית – תקופת המשנה והתלמוד. באותה תקופה היתה בעזה קהילה יהודית גדולה למדי.

יצחק בן-צבי, נשיאה השני של מדינת ישראל, אשר חקר רבות את ההיסטוריה היהודית של הארץ ובתוך כך גם את זאת של עזה, העלה בספר "שאר ישוב" את ההשערה שבמקום זה היה בית-כנסת יהודי קדום מהתקופה הרומית או הביזנטית. השערה נוספת היא שהעמוד הובא מבית הכנסת העתיק בעזה, זה שעמד על חוף הים. בן צבי חלק על מסקנת קלרמון גנו, שהעמוד הובא לעזה מבחוץ, מקיסריה או אלכסנדריה, כיוון שבתקופת התלמוד לא היה בעזה יישוב יהודי קבוע. בן צבי הוכיח מהכתובים, בעיקר התלמוד, על קיומה של קהילה יהודית עם בית כנסת ובית מדרש.

בתקופה הצלבנית בנו הצלבנים על מקום בית הכנסת את הקתדרלה ע"ש יוחנן הקדוש והשתמשו באבני בית הכנסת בשימוש מישני. תוך כדי כך שילבו בכנסייה את העמוד שמצאו במקום ועליו שמו של התורם היהודי. המסגד העכשווי הוא למעשה הקתדרלה הצלבנית עם שינויים מעטים שהוכנסו בו במשך השנים.

חוקר בתי-הכנסת צבי אילן משער ש'חנניה בר יעקב' היה תורם בית-הכנסת.

התבליט ההיסטורי המיוחד הזה, הושחת כבר לפני 35 שנה, זמן קצר אחרי פרוץ האינתיפאדה בשנת תשמ"ז, 1987, בידי ערבים לאומניים

הצילום האחרון של המנורה

חוקר ההיסטוריה של עזה יששכר גולדרט ז"ל כתב במאמר, שפירסם זאב גלילי ב'מקור ראשון' בשנת 2009: "זכיתי להיות היהודי והחוקר האחרון שצילם את המנורה הזו לפני שהושחתה ע"י בני עוולה. במסגרת המחקר שערכתי, החל משנת 1969, על ההיסטוריה הגיאוגרפית של עזה, שמתי דגש באופן טבעי על ההיסטוריה היהודית של חבל ארץ זה... "הרביתי לחקור את המסגד הזה והולכתי אליו הרבה מטיילים יהודים ואחרים. העובדה שמאות יהודים היו מבקרים שם לעיתים קרובות לא הפריעה לאף אחד מן ה"שבאב" העזתי.

"בשנת 1975 נערכו שיפוצים יסודיים במסגד והוקמו בו פיגומים רבים. המופתי של עזה הסדיר עבורי רשות מיוחדת לצלם מקרוב את המנורה, שכן היא היתה ממוקמת בשליש העליון של העמוד – בגובה של כ-8 מטרים. הוקם במיוחד פיגום בסמוך לעמוד. בשני פתחי המסגד הוצבו שני ג'יפים של צה"ל ומהם משכו כבלים לפנסים רבי עוצמה שניזונו מן המצברים של הרכבים, אשר האירו את המנורה.

"הצילום הזה הוא האחרון של המנורה. בחודש פברואר 1978 ביקרתי פעמיים במסגד, בפעם השנייה גיליתי לתדהמתי כי בני עוולה שוב הרימו פיגום במסגד הזה ובעזרת איזמלים השחיתו לחלוטין את הציור.

"האמנות היהודית בעזה פרחה מאד בתקופה הרומית-ביזנטית. העמוד עם העיטור היפהפה הזה שרד, ללא פגע, בכל התקופות כשכיית אמנות מיוחדת, החל מימי הממלוכים ועד התקופה הישראלית בעזה (כולל תחת השלטון המצרי בעזה עד 1967). מה חבל כי דווקא בתקופה הנוכחית גבר יצר הוונדאליזם של העזתים ומתוך שנאה עיוורת השחיתו לחלוטין את הציור".

המוסלמים, בבקשם למחוק כל זכר יהודי בעזה, מחקו את התבליט ההיסטורי במסגד, ובו מנורת בית המקדש, שאת טיהורו אנו חוגגים בשבוע הזה, בחג החנוכה. רצחנותם בשמחת תורה הביאה לכך – שכל עמודי המסגד חרבו בחג החנוכה תשפ"ד.