למה להיות מופתעים מההתפרצות הפתאומית של אנטישמיות שמאלנית בארה"ב? הכתובת הייתה על הקיר.

לרוע המזל, מנהיגים יהודים הסתנוורו מהאגו והבורות שלהם ומנחישותם להימנע מעימות עם אידיאולוגיה שנחשבת בעיני רבים כ"פוליטיקלי קורקט".

אנטישמיות ימנית קיימת ותמיד הייתה בסביבה, אבל הרעל של האנטישמיות השמאלנית הוא זה שזורם בהפגנות ברחובות ובמגדלי השן של האקדמיה. זה מה שהיה צריך להיות במוקד השיחה במשך שנים. במקום זאת, התעלמו ממנה, עם תוצאות הרות אסון.

יום לאחר סיום המלחמה, ישראל בוודאי תפתח בחקירה לגבי הכשלים שהובילו אליה. אבל גם לממסד היהודי בארה"ב דרוש חשבון נפש.

הכישלונות של הממסד ניכרים. במשך שנים, מיליוני על גבי מיליוני דולרים גויסו על ידי ארגונים במטרה "להילחם באנטישמיות". ובכן, איך זה הסתדר? כל כך פתטי היה ה"קרב" הזה שרוב האנשים אפילו לא ידעו מי מנהל אותו.

לפני כמעט שנתיים, ערכתי מחקר ששאל את המשתתפים, "האם את/ה יכול/ה לצטט תוכניות ספציפיות, פורמליות או מאמצים של ארגון כלשהו, כולל ארגונים יהודיים, שנלחם באנטישמיות?" כמעט 90% מהנשאלים, יהודים ולא יהודים, אמרו "לא".

יש סיבה לניוון של הממסד. קל לזהות אנטישמים עם סרטי זרוע נאציים וברדסים לבנים של ה KKK. אבל כשאנטישמים מסתובבים בקרב אלה שמפגינים למען מודעות לאקלים, זכויות נשים, ושוויון מגדרי, דרוש אומץ, אומץ שהיה חסר לממסד היהודי, לגנות אותם.

כעת, אנחנו חווים את התוצאות: פיצוץ של אנטישמיות ברחובות ובאקדמיה. זאת אנטישמיות של האליטה. ככל שהאוניברסיטה יותר "עילית", כך הסביבה "מתקדמת" יותר, וכך שהאנטישמיות קיצונית יותר.

הממסד היהודי וארגוניו לא רק שלא הצליחו לבלום את הגאות, אלא גם לא הכינו את הקהילה היהודית לתקיפה. כמו ישראל, היא הזניחה את העורף והתוצאה הייתה קטסטרופלית.

המחקרים שלי חשפו שתי סיבות בסיסיות לכישלון הזה: ראשית, כשל רוחני, שהותיר מעט ארגונים ממסדיים מוכנים להילחם במה שדיוויד ברנשטיין מכנה "האנטישמיות הWOKE". שנית, הארגונים הללו נמנעו מכל ניסיון לברר אם ה"מסרים יעילים" שלטענתם הם מפיצים לכל עבר אכן יעילים.

ביסוד כל זה עמד המקור האידיאולוגי של הבעיה: השמאל הפרוגרסיבי ותמיכתו בצורות הרדיקליות והקיצוניות ביותר של הלאומיות הפלסטינית.

לאחר שאימץ את האידיאולוגיה של "פולחן הקורבנות" של הפרוגרסיביים, הממסד היהודי נמנע מלערער על המושג "החזק הוא האשם", שהפך את ישראל ל"מדכא" מרושע ואת היהודים בכללם לזוכים ב"פריבילגיה לבנה". זה התרחש גם כאשר הפעילים הלא-ליברליים האלה למען "זכויות המיעוט" דיכאו באכזריות את המיעוט היהודי.

הממסד היהודי פשוט לא היה מוכן להודות בפני עצמו שהמטרות הפרוגרסיביות שבהן הרגישו צורך לתמוך בהן ראו את הציונים כגורמים מיוחסים של ה"קולוניאליזם" הישראלי ולכן כוח לרשע.

יתרה מכך, הממסד היהודי הסכים לשטיפת מוח "מתקדמת" של בני נוער יהודים, שנותרו חסרי הגנה מפני התקף פסיכולוגי אכזרי שלא ניתן היה לצפות שיתנגדו לו לבדם. התגובה הייתה ללמד "נקודות דיבור" קפדניות ולקיים מסיבות פלאפל בקמפוס. זה לא היה תחמושת מספקת נגד המשחק הגזעני של סכום אפס של האנטישמית הלאומנית הפלסטינית. זו הייתה חוסר מודעות יהירה מהולה באין-אונות עילאית.

ארגונים ממסדיים אלה גם לא הצליחו לנצל שיטות הבסיסיות ביותר של מחקר מדעי החברה. כתוצאה מכך, נעשו לא פעם מאמצי הסברה בקמפוסים שבהם לא הייתה פעילות אנטי-ישראלית משמעותית.

בקמפוסים עוינים, הארגונים השתמשו בטקטיקות שאולי היו מושכות סטודנטים אוהדי ואוהבי ישראל, אך לא היו אפקטיביות בשכנוע בורים או אלה שחסרי כל קשר ליהדות וישראל. והכי חשוב, הייתה התעלמות ממה שהיה צריך להיות המאמץ העיקרי, כלומר בעיית מרצים עוינים שלא כמו סטודנטים עם חיי מדף מוגבלים, נשארים בקמפוס משנה לשנה , מה שנותן להם אפשרות להמשיך ולהשפיע. בסופו של דבר, לאחר שלא השתמשו בשיטות מחקר סטנדרטיות, לא הושג ידע שימושי.

יותר מכל, מעולם לא הייתה אחריות. אף אחד, כולל התורמים ששילמו על כל זה, מעולם לא ביקש הוכחה לכך שכל מה שהארגונים עושים אכן עובד או יעיל. לאף אחד לא היה אכפת כל עוד ששמותיהם זכו לשבחים בארוחות חגיגיות ובהודעות "דחופות" לעיתונות. מיליוני משתמשים לא ידועים ולא בדוקים רשמו "צפיות" ו"קליקים" על חומר מארגוני הממסד, אבל הם מעולם לא שאלו אם התוכן שנצפה בכלל משיג את המטרה.

כל הכישלונות הללו מחייבים אותנו לשאול שאלות קשות, כי אם רופא מטפל בחולה שרק נהיה יותר חולה, כנראה שהגיע הזמן לפנות לרופא אחר. עלינו לשאול מה שווה הממסד היהודי אם הוא אינו יכול למלא את אחריותו הבסיסית ביותר להגן על הקהילה מפני אנטישמיות.

לפני יותר מעשור כתבתי, "ארגוני הסברה (צריכים) להפסיק את המעודדות הטקסיות והילדותית ולשלב רציניות ומחקר אובייקטיבי לפעילותם. … התורמים צריכים להתעקש על … נתונים כדי לזהות אם יש בעיה; (ו) אם כן, היכן הבעיה; ואם התרומות שלהם עושות משהו מלבד לגרום לעצמם להרגיש טוב."

ברור שהסברה יהודית וישראלית צריכה חשיבה מחודשת. וחייבת להיות אחריות לפני שדור נוסף של צעירים ילך לאיבוד. מכיוון שסביר מאוד שהאנשים שאחראים לכישלון לא יודו בכישלונם, על התורמים להתפכח ולהתחכם, לאתגר את הממסד הכושל ולחפש דרכים חדשות להתמודד עם בעיה עתיקת-יומין זו.

הכותב הוא מדריך מומחה בפסיכולוגיה קלינית, ועמית בכיר וחוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.