אני מבקש רק לדייק בלימוד התורה כהלכה, כדי שלימוד התורה אכן יגן ויציל כל מי שעוסק בתורה באמת – אין בי שום רצון לנהל פולמוס ציבורי, שרק מחליש את הציבור, ולכן אינני מזכיר שמות, ואינני מצטט דברים מקוטעים שהתפרסמו בתקשורת. 1. "עזרת ישראל מיד צר" שבא עלינו היא "מלחמת מצוה", ו"הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" (רמב"ם הלכות מלכים פרק ה'-א, ופרק ז'-ד). 2. "תורה מגנא ומצלא" (סוטה כא א) פירושו, שהיא שומרת על העוסק בתורה מיצר הרע ומעבירות – והאריך בזה 'אור החיים' בפירושו לתורה בכמה מקומות – אבל בשום מקום לא נאמר, שלימוד התורה מגן על אחרים ומציל, ובוודאי לא על לוחמי מלחמת מצוה לישועת ה' מן הצר הצורר שבא עלינו. עוד באותו נושא: שינוי כיוון ומחשבה כיצד ניתן להתרומם מהשפל? קריאת השכמה: הסכנה המצרית שמתקרבת אלינו מאבק קשה בין רגש לשכל 3. מי שיושב ועוסק בתורה ורואה לנגד עיניו אדם שמאבד הכרה – בתוך בית המדרש, או שרואה זאת בחוץ מן החלון – אם הוא יודע להנשים ולבצע החייאה, הוא חייב – לכל הדעות – לרוץ ולהציל, ואין שום היתר על פי התורה להמשיך ללמוד תורה ולומר שהיא מצילה ח"ו. מי שעושה כך הרי הוא שותף בשפיכות דמים, והלימוד שלו לא יגן עליו כלל. אם הוא לא יודע לבצע החייאה – אף שההלכה מחייבת כל אב ללמד את בנו גם תורה וגם "להשיטו במים" (קידושין כט א), כדי שיוכל להציל את עצמו ואת אחרים – עדיין חייב כל לומד תורה שרואה אדם בסכנה לסייע בהצלה ככל יכולתו, ואסור לו לומר שלימוד התורה מגן ומציל. רק אם יש מספיק מצילים ואין צורך בעזרתו, מותר לו להמשיך בלימודו. 4. ההיתר היחיד להמשיך ללמוד תורה בעת הזאת, בתוך "מלחמת מצוה" של "עזרת ישראל מיד צר" שבא עלינו, ולא להתגייס לצה"ל מיד, מבוסס על כך שיש די לוחמים בצה"ל, בסדיר ובמילואים, ומדינת ישראל לא זקוקה ללומדי התורה לשם הצלה במלחמה, לא כעת, ולא בהמשך הצפוי. 5. אבל, אם עצם לימוד התורה בעת הזאת עלול ליצור חולשה ורפיון בקרב הלוחמים המסכנים את חייהם – ודוק, לא בתקשורת! אלא בלב הלוחמים ומשפחותיהם – אז חובה מן התורה לצאת ולהשתתף בהצלה ולהתגייס מיד! 6. מי שאומר אחרת בשם התורה, ומתיר חס וחלילה ללמוד תורה גם למי שיכול להציל אדם מסכנת חיים ברורה או להשתתף בהצלה – אין זו תורת אמת, ואין בה כדי להגן על הלומדים. 7. לימוד תורה מגן ומציל רק את הלומדים עצמם מפני יצר הרע, וזאת בתנאי שלומדים תורת אמת – שום לימוד לא מגן ומציל אנשים אחרים, ובוודאי לא לוחמים קדושי עליון.
