נשים בחבלי משיח לאורך כל התקופה הגדולה והקשה הזאת שאנחנו נמצאים בתוכה, אני מוצא את עצמי, כמו רבים אחרים, מבקש לנסות להקשיב ולשמוע שוב את קולו של מו"ר הרב אלישע וישליצקי זצ"ל, שהשבת, כ"ה בטבת, ימלאו חמש שנים ליום הסתלקותו. בימי מלחמה קולו הרם, העמוק והבוטח, כמו היה נעשה עוד יותר חד ומזוקק. המעטפות והקליפות שמכסות לפעמים בימי השגרה מוסרות בבת אחת והנשמה היהודית־ישראלית מתגלה אז במלוא יופייה והדרה; מסירות הנפש למען האומה, הגבורה, רוח ההתנדבות, הנתינה, האחווה, הסולידריות, הענווה, ההכרה בכך שעם ישראל ומדינת ישראל חיים וקיימים, במלוא עומק המשמעות של המילים הללו, כל אלה היו תמצית תורתו ומשנת חייו, וכל אלה מתפרצים החוצה בעוצמה אל תוך הספרה הציבורית בימי מלחמה. מלחמות "חבלי משיח", כך היה מזכיר לנו ללא הרף, ומעורר אותנו להבנה שהייסורים, כדברי רשב"י בגמרא (ברכות ה, א), הם אלה שמזככים אותנו להיות ראויים למתנתה של ארץ ישראל, שאיננה עוד פיסת קרקע נדל"נית אלא ארץ חיינו. פרק חשוב בגבורת הרוח הזאת של "חבלי משיח", כך היה מלמד, שייך למקומן של נשות ישראל הגיבורות. בשבועות האחרונים, מאז תחילת המלחמה, השתדלתי להקדיש לא מעט מקום לגבורה הנשית המופלאה שמתגלה בימים האלה שוב, בשיא עוצמתה. בדברים הבאים אבקש לעמוד על היסודות ועל הדגשים שעליהם חזר שוב ושוב מו"ר הרב אלישע זצ"ל, בהיבט החוסן הנשי שמתגלה ביתר שאת בזמני משבר בכלל ובימי מלחמה בפרט. עוד באותו נושא: עם מחפש משמעות אם יש את נפשך לדעת עם של גיבורי כוח בדרך אמונה בחרנו, בדרך אמונה שבנו בשכר נשים צדקניות כאשר ביקש להדגיש את הסגולה הנשית המיוחדת, היה חוזר ומלמד על מקומן של המיילדות במצרים, שלמרות גזירת ההשמדה של פרעה, סירבו פקודה, והחיו את הילדים: "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים" (שמות א, יז). וכך הסביר: "המיילדות הבינו בתחושה פנימית מהי המגמה האלוקית שבאותו הדור וממילא ידעו מה השליחות שמוטלת עליהן..." לדברי הרב, המיילדות הבינו שכדי להיגאל ממצרים, על עם ישראל להפוך לאומה, ולכן ההולדה הייתה המשימה הלאומית המרכזית שקיבלו עליהן. יראת האלוקים של המיילדות התבטאה בכך שהן הבינו מהי המשימה הלאומית שנדרשת מהן באותה שעה. וכך סיים: "זוהי יראת אלוקים אמיתית. המושג 'יראת שמים' הוא לא מושג פרטי אלא הוא קשור ביכולת לראות עין בעין את המגמה הכללית של ההנהגה האלוקית באותו הדור ולהצטרף אליה". ("כדבר אלישע", שמות, עמ' 17). כך גם הסביר את דברי הגמרא: "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים" (סוטה יא, ב). בסרקזם דק העיר: "על איזו צדיקות מדובר? על אמירת תהילים? על תפילה? אולי הפרשת חלה?" בהערה הזאת לא ביקש לבטל את חשיבות כל הפעולות הללו, אלא להסביר שאנו מורגלים במושגי צדיקות פרטיים בלבד, ולכן עלולים לא להבין את הצדקות שאליה מכוונים חז"ל. לדברי הגמרא, צדקות הנשים התבטאה בכך שהנשים הצליחו לעודד את הגברים לצאת מהייאוש ומהרפיון שאחזו בהם בגלל השעבוד הנורא, ולהמשיך ללדת, בלי לאבד תקווה. וכך המשיך הרב: "גם מכאן רואים שהמידה הזאת של 'נשים צדקניות' באה לידי ביטוי בנאמנות לתוכנית האלוקית ובנכונות לא להרים ידיים ולא לעמוד חסרי אונים. הנשים לא מתייאשות אלא עושות מה שביכולתן והקדוש ברוך הוא משלים משאלות ליבן לטובה" ("כדבר אלישע", שם). מעבירות כוחות החיים לא חסרים סיפורי גבורה נשיים מימי המלחמה. כלות צעירות ששלחו את בעליהן למלחמה, נשים בהיריון מתקדם וגם המוני נשים שנותרו לנהל את הבית לבדן מתוך שמירה על שגרה רגועה ככל האפשר, עם כל הדאגות ולמרות החששות. בכך מבטאות כל הנשים הללו יראת אלוקים אמיתית במובן הלאומי, "ביכולת לראות עין בעין את המגמה הכללית של ההנהגה האלוקית באותו הדור ולהצטרף אליה". הדס לוינשטרן המופלאה, אלמנתו של הרב אלישע לוינשטרן הי"ד, שכבר הבאנו כאן מדבריה, השמיעה את הקול הזה שוב בסוף השבוע שעבר, כנציגה של נשים רבות נוספות, בריאיון שנתנה ברדיו "כאן מורשת". מראיין: "מאיפה הכוחות ככה לדבר? ככה להילחם על המשך החיים?" הדס: "מהתורה. זה סיפור ארוך מאוד, זה לא עניין שהתחיל לא בתש"ח־1948 ואפילו לא בראשית הציונות ב־1897 בקונגרס הראשון בבאזל. זה התחיל מאברהם אבינו, ואברהם נותן כוח לכל הדורות. 'אברהם אברהם – לו ולדורות' אומר המדרש." מראיין: "כשרואים ברשתות החברתיות למשל את הוויכוחים על רקע השעה האדירה הזאת שעם ישראל נמצא בה, איך את מתמודדת עם השנאה שעדיין יש? יש לך פריבילגיה לתת מסר ציבורי, תשמיעי אותו". הדס: "אני אגיד לכם בכנות, אני מדברת רק עם הקדוש ברוך הוא. והחדשות היחידות שאני שומעת זה התורה והפרשנים היחידים שאני מקשיבה להם זה הרד"ק ורש"י ומצודת דוד. גם ביציאת מצרים כשהיו ניסים מופלאים, מופלאים, היו לנו דתן ואבירם, לא מתייחסים לזה בכלל! זה שולי! הולכים קדימה! לא מתייחסים. "אתם יודעים, הקישואים והבצלים והשומים... איך אתה יכול לדבר על קישואים, ריבונו של עולם, למי אכפת מקישואים עכשיו?! קרעו לך את הים, עשו לך ניסים מטורפים, זה תמיד היה וזה תמיד יהיה. כי זה טבע האדם. "כל מי שיכול ויש לו את החוסן ואת הכוח ואת האחריות הלאומית לדבר גבוה, להרים את הרוח, להתעסק רק במכנה המשותף, שיעשה את זה נקודה!" קולה של הדס, אלמנתו של הרב אלישע לוינשטרן הי"ד, מבטא בבהירות את דבריו של מו"ר הרב אלישע זצ"ל. זהו קולן של נשות ישראל הגיבורות, "הנשים אשר דרכן עוברים כוחות החיים בלידה ובהמשכיות של דורות, מבררות באופיין ובשליחותן, בנאמנותן ובמסירותן את המהות הציבורית של ישראל" (הרב אלישע, "תהילתי יספרו", עמ' 90). מתוך המאמר שיפורסם השבת בעלון של 'מכון מאיר'
