כשהמטכ''ל החליט על מינוי ועדה בראשות רא''ל (מיל.) שאול מופז לחקור טעויות וכשלים הרמתי גבה. דומה שקשה לחלוק על הקשר בין העיוורון שהיכה אותנו על הכנותיו של החמאס לטבח שאירע בשמחת תורה, ובעיקר על עוצמתן של המנהרות שבנה במשך שנים רבות, לבין יציאתו המוחלטת של צה''ל מחבל עזה לפני למעלה משמונה עשרה שנה בעקבות חורבן ההתיישבות במקום. ספק רב אם החלטת חורבן ההתיישבות בחבל עזה לא הייתה נגועה בשיקולים זרים (מרטין שלאף, האי היווני, אתרוג, הצורך ללמד לקח את הציונות הדתית ועוד). שאול מופז, כשר הביטחון, היה מאדריכלי חורבן ההתיישבות שם, ומה לו לוועדת החקירה הנזכרת?! את הגבה השנייה הרמתי על מינויו של זאבי פרקש לאותה ועדה, ולא ארחיב מילים, כי גדל הכאב. אולם ועדה זו לא נועדה להיות במקום ועדת חקירה ממלכתית שתקום בע''ה אחרי תום המלחמה, ותצטרך לבדוק את כל מה שקדם למלחמה, כולל תיאוריות השלום והפסקת האש עם החמאס. הוועדה הממלכתית לא תהיה צבאית, ומופז לדעתי, יצטרך להיות אחד מנחקריה ולא אחד ממרכיביה. לעומת זאת הוועדה שבה אנו עסוקים אמורה לבדוק טעויות שהצבא עשה ועושה לאחר שהחלו הקרבות, וללמוד מניסוי וטעייה המתרחשים בפעולות רבות בזירה החדשה והלא כל כך מוכרת של הלחימה בעזה. למשל: מקרים שבהם פגעו כוחותינו בכוחותינו, טעויות שכמעט לא ניתן להימנע מהן בשעת מעשה, אך חשוב לחקור אותן ולהסיק מהן מסקנות להמשך הלחימה בעזה ובצפון, עוד לפני שתקום ועדת החקירה הממלכתית. עוד באותו נושא: השתיקה שמפקירה רועי צאן יהודים הם לומדים תורה, אך לא מקיימים אותה לפעול למען שיוויון, החברה החרדית מנוכרת הייתי מצביע נגד העסקה - אך נשאר בממשלה הקמת ועדה כזו אמורה להיות חפה מכל שיקול פוליטי לכאן או לכאן. גם כאן הייתי מעדיף אישים פחות שנויים במחלוקת מן האישים שהרמטכ''ל בחר, לפחות מפני מראית עין. אולם השרים וחברי הכנסת מן הימין שמחו בתוקף נגד הוועדה ונגד הרמטכ''ל, לדעתי טעו, ועל כך באתי למחות. הדבר המדאיג במחאתם של אנשי הימין היא הדרך המתריסה שבה יצאו נגד הרמטכ''ל, העומד יום יום ושעה שעה בחזית הלחימה באויב. מדובר במפקד חכם ושקול בעל קבלות רבות, ודומני שהוא המפקד הטוב ביותר שיכולנו לבחור למלחמה קשה זו. כאב לילדים הנמצאים חודשים בקו האש בעזה אני מתברך בכך, שאם הרמטכ''ל טעה, ואינני מומחה לומר זאת בוודאות, הוא טעה במראית עין של מינוי ועדה פנימית, ולא בטעויות אסטרטגיות הגובות חיים. אין ספק שגם הוא יעמוד לפני הוועדה הממלכתית שתקום אחרי המלחמה, אך כרגע, מול אש אויב, הדבר האחרון שעלינו לעשות הוא להתריס נגדו או נגד חבריו במטכ''ל. אנו נמצאים כרגע בשלב חשוב של צניחת המורל של חיילי החמאס והג'יהאד, וזה צעד חשוב לניצחון במלחמה. ערעור סמכותם של הרמטכ''ל וחבריו עלול לבלום את הצניחה הנזכרת, ולתת לאויבינו כוח נוסף. מי שמפקפק בכך, שיביט בכתבה באל ג'זירה, כתבה שמחאה כף ל'טבח שנערך בישיבת הממשלה ברמטכ''ל' כלשונה מפי אחד השרים. שמחה וצהלה על כך בוטאו גם באמצעי תקשורת ערביים רבים ובהם גם בעיתון היקר והנפוץ 'אל קודס'. היכולת להמשיך את נס הגיבוש המופלא של הלוחמים בחזית עלולה חלילה להתערער אם נתחיל בעורף להתריס נגד הרמטכ''ל, נגד מפקד האוגדה הלוחמת במרכז הרצועה, נגד כל בכיר אחר מאלו העומדים בחזית או נגד הטייסים. אני מצפה מהציבור כולו, ובעיקר מהציונות הדתית, להגן על המפקדים העומדים בקו האש, ולדחות כל שאלה וכל התרסה ליום שיגיע זמנה, ליום שאחרי הניצחון בשתי החזיתות הקשות שאנו עומדים בהן.
