'הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ עַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ' אומר נעים זמירות ישראל בתהלים קמו. אמרת ה' ודבור האלוקים רצים ומגיעים במהרה ליעד, אל שומעיהם. יש אמירה ויש דיבור, יש וקול ה' על המים, כבמכת דם, יש וקול ה' בכח, כבמכת ערוב, יש בהדר ויש שקולו שובר ארזים כבמכת ארבה או שהוא נשמע בלהבות-אש בשילוב עם מים כבמכת ברד, מקולות מים רבים...אדיר במרום משמיע קולו. אך האם בני-ישראל שומעים את קול ה'? חז"ל אומרים שגם ישמעאל, ישמע א-ל, הוא אחד הכלים להשמיע לנו את קול הא-ל. ולקראת הגאולה האחרונה יגיעו ממנו 'קולות קשים' שיביאו רבים מישראל לשמוע את קול הא-ל, לשמוע את דבר ה'. הפרשה פותחת בדיבור והפסוק מסתיים באמירה. 'וַיְדַבֵּר אֱלֹקים אֶל מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'. דבר הא-ל פותח ב'וידבר אלוקים', מידת הדין, וממשיך ב'ויאמר אליו אני ה'', ב'אִמְרָת ה'' הלוא היא מידת-הרחמים. משה נפל ברוחו, שהרי שתדלנותו לא הביאה לשחרור העם, ואף החמירה את מצבו. המציאות חיזקה את מחשבתו הראשונית, שאין הוא ראוי להיות השליח בתפקיד מושיען של ישראל. לכן בטרם יורה לו ה' להעביר מסר לבני-ישראל, היה צורך לחזקו בדבר האלוקים, ולכן דיבר איתו האלוקים במשפט. אני אלוקים שקולו נשמע במידת-הדין, אך אני הוא כידוע גם י-ה-ו-ה, שקולו נשמע במידת-הרחמים. נשבעתי לאבות ועומד אני לקיים את אשר נשבעתי לאברהם-אוהבי, בבניו. 'וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם, אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב, בְּאֵ-ל שַׁדָּי, וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם'. האבות כולם שמעו את הבטחתי, אך לא זכו לראות בהתממשותה. אומר רש"י, לא נכרתי להם במידת אמיתות שלי. דומה כי כוונתו היא שאת אמיתות ההבטחה, את התממשותה, לא זכו האבות לראות בחייהם. עוד באותו נושא: צדק או שלום? שירת הניצחון השלם בין החמצה להחמצה המצות והמצוות "יש מישהו למעלה עם תכניות מסודרות" וממשיך ה' באמירתו למשה: זאת הבטחתי 'לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ'. והריני פורש בפניך, עבדי הנאמן, את התכנית האלוקית שיעדתי ל'יום שאחרי' ליצירה שלי, עם-ישראל. תכנית חמשת השלבים: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, ולבסוף, גולת-הכותרת - 'והבאתי'. כל שלב בעתו. עתה, אומר לו ה', אחר שהתחזקת ברוחך אתה, לך וחזק את רוח בני-ישראל, ואֱמֹר להם: אֲנִי ה'. אין אלוהי הטוב ומנגד אלוהי הרע כפי שחושבים עובדי העבודה זרה במצרים. אלוקים וה' אחד הוא, ויש כאן תכנית אלוקית סדורה לפרטיה. אין נסיגות. גם אם ישראל חושבים כך, לאור מצב השעבוד שרק הולך ומחמיר. דע שפעמים יש צורך בקידום כוחות לאחור, כפי שלימדונו בצבא, אך למרות הנראות המטעה, הגאולה תחל בקרוב ממש, 'וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם'. היציאה מסבלות מצרים כוללת סידרת-חינוך בה ישמע קול ה' במכות מצרים. ואומר בעל חידושי-הרי"ם, לצאת מתחת סבלות מצרים כולל הכרח למאוס בגלות מצרים. מאיסה בגלות. כי דור שלישי של עבדים כבר מתאהב בתפקידו כעבד. או אז, אחרי אותה סדרת-חינוך, 'וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם', כפי שאנו אומרים בקריאת-שמע, 'שמע ישראל', חדד את שמיעתך, 'ה' אלוקינו ה' אחד'. ה' הוא האלוקים. ומכסים את העיניים כי יש והנראות תטעה את הרואה, יש והרעה תתברר כטובה ולהיפך. לכן מברכים אנו על הרעה כשם שמברכים על הטובה. סידרת חינוך זו, שתביא לשמיעת קולות ה' משמים, מיועדת הן לפרעה ועמו, אך לא פחות מכך לבני-ישראל המצויים בתחתית המדרגה. ולבסוף, בשלב החמישי לגאולה, - 'וְנָתַתִּי אֹתָהּ, את ארץ-ישראל, לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי ה'', המקיים בריתו ומאמרו. וכלשון השפת-אמת, שעצם מאמרו הוא קיום המעשה, ככתוב: 'הוא אמר ויהי'. עם רוח גבית זו הולך משה, 'וידבר משה כן אל בני-ישראל'. אך כפי שחזה משה מראש את מצב-רוח העם, באותה רוח גבית לא היה די, 'וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה'. משה צדק. בני-ישראל לא מאזינים ואף לא שומעים לדבריו, אך אין ה' אומר למשה צדקת, ואין משה אומר: 'אמרתי לך'... אלא התורה מסתפקת בלציין את ההצדקה לכך בשתי סיבות: א. קוצר-רוח ב. עבודה-קשה. שואל במכילתא ר' יהודא בן בתירא: וכי יש לך אדם שהוא מתבשר בשורה טובה ואינו שמח?! רבו מוציאו לחרות ואינו שמח?! אלא שהיה קשה להם להתנתק מעבודה-זרה. וכן הוא במדרש אגדה, 'מקוצר-רוח' – שאותו הדור מחוסרי-אמנה היו, והיו אומרים: קצרה יד ה' מהושיע ולכן נתחברו אל עובדי עבודה זרה. 'וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר-רוּחַ' - בכושר השמיעה מדרגות שונות. יש בעלי שמיעה לקויה, יש להם שמיעה חדה, אך בשל היותם חסרי-רוח, קטני-אמונה, האוזן מסרבת להקשיב, כפי שאומר דוד במזמור קמה, 'אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יַאֲזִינוּ אַף אֵין יֶשׁ רוּחַ בְּפִיהֶם'. ביטוי מיוחד, אין יש רוח בפיהם, כופר הכל. כולו גשמי, נקי מכל רוח. שקוע בעבודה-זרה. לכן, במקום להאזין לקולות ה', ידרוש הקמת ועדת חקירה שתחקור, לא את רצון ה', אלא מי אשם בירידה למצרים, מי נתן ליעקב בד מיוחד להכין כתונת-פסים וכדומה... אך יש והאוזן מסרבת לשמוע מגודל ומחיר המשימה. במלחמת יום-כיפור בא לבקרנו על אדמת מצרים ראש-ישיבת אלון-שבות הרב יהודה עמיטל זצ"ל, ובראותו שהיינו מדוכדכים בשל הנופלים הרבים אמר לנו, בברית-מילה אומר הכתוב ונהגו לומר פעמיים, 'ואומר לך בדמייך חיי'. וכ"כ למה? כי האוזן מסרבת לשמוע את האמת שהחיים בארץ ישראל תלויים במסירות-נפש של כה רבים וטובים. ויש והאוזן אינה פנויה להקשיב מקוצר-רוח, כהסבר רש"י: הלוקה בקוצר-רוח לא מקבל תנחומים. כי כָּל מִי שֶׁהוּא מֵצֵר, רוּחוֹ וּנְשִׁימָתוֹ קְצָרָה, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַאֲרִיךְ בִּנְשִׁימָתוֹ. בני-ישראל קצרי-רוח על שהתגלגלו למצרים בשל אותה כתונת-פסים אומללה וכך נפלו לעבדות. בשל כך, היה צורך בסדרת-חינוך מאתו ית', להביאם למצב של 'טוֹב אֶרֶךְ רוּחַ' היכול לשמוע, 'מִגְּבַהּ רוּחַ' השבוי בקונצפציה. סדרת-החינוך של 'והכן לבבם אליך', כוללת את עשר-המכות, היציאה מעבדות לחרות, וקריעת ים-סוף, עד שיגיעו לגאולה הרוחנית כעבור 49 יום מיום צאתם מארץ-מצרים, לכושר השמיעה של בעלי אורך-רוח ולב שומע. יהיה זה במעמד הר-סיני. או אז יזכו ישראל להיות בעלי שמיעה כה מעולה, עד שאף יראו את קולות ה'. כפי שמעידה התורה 'וכל העם רואים את הקולות'. כל רעשי הרקע יפסקו, שום עוף לא יצייץ. שם גם ליקויי שמיעה פיזיולוגיים יתרפאו וישמעו. שם יאמרו כל ישראל: 'כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע'... וכדברי ריה"ל, 'עבד ה' הוא לבדו חופשי'. חופשי מרעשי רקע לשמוע ולהאזין לדבר ה'. רבים שאלו מדוע כנגד 'והבאתי' ההגעה לא"י, השלב החמישי בתכנית הגאולה, אין כוס חמישית בליל-הסדר. אומר האור-חיים, אין זה אלא בגלל ששלב זה מותנה בהיות ישראל בעלי אמונה, בלא 'וידעתם כי אני ה'', אין תוקף להבטחת 'והבאתי'. זאת החדיר הרב ברוך קונשטט לאמו"ר, זצ"ל, עוד בתרצ"ו, ואבי החדירה לבניו מדי ליל-הסדר. הרב שלמה גורן בספרו 'תורת-הבית-והמועד', משיב, שארבעת שלבי גאולת-מצרים היו כולם בידי שמים, בזרוע-נטויה ובשפטים-גדולים, ולא היה לעם-ישראל חלק בביצועם, לא כן בשורת 'והבאתי', אותה על עם-ישראל לממש בעצמו. עליו המצווה להילחם ולכבוש את הארץ, ולא די בקריאת ה'. מיד אחר שישראל לא שמעו מקוצר-רוח וגם מעבודה-קשה, שגם היא כמובן מפריעה לריכוז הקשב, מורה ה' למשה: 'לך אל פרעה'. תמה משה בלומדו קל-וחומר, הן בני -ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה...? אך קשה. מידה זו של קל-וחומר היא אכן אחת מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן, אבל הרי ק"ו זה ניתן לפרוך בקלות - שהרי ישראל לא שמעו מעבודה קשה, לעומת זאת פרעה חי לו בארמונו בשלווה ומדוע שלא ישמע ממשה את דבר ה'? אלא, אומר הרב ד"מ רובמן זצ"ל, ראש-ישיבת תפארת-ישראל, שמשה-רבנו מתייחס בק"ו לסיבה הראשונה, לקוצר-הרוח, לע"ז בה בני-ישראל היו שרויים ולכן חשבו שיד ה' קצרה מלהושיעם, פרעה שכל כולו שקוע בעבודה-זרה, ודאי לא יאמין בישועת ה' שהרי מחוסר הוא רוח לחלוטין ושקוע משכבר ב'נ' שערי טומאה, מי ה' אשר אשמע בקולו. אך רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' 'הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ ואשר עַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ', היא תקום, ונכון להטות אוזן ולזכות להבין את רצון ה'. עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל
